אנחנו שוכבים על הספה, אני עם הגב לקיר, והוא עם הגב לסלון. פנים מול פנים. גוף אל גוף. בהתחלה סתם מתבוננים אחד בשני, אחר כך מתקרבים. אני רוצה להרגיש את תחושת ההתרגשות הזאת. את הזרמים המדהימים, הפרפרים והצמרמורות, ואני לא מרגישה כלום. הוא מתחיל לטייל עם האצבעות שלו על הגוף שלי. מלטף בעדינות כמו שהוא תמיד עושה, אפילו כשאנחנו סתם רואים טלוויזיה. הוא עובר מהשיער שלי לכתף, לזרוע, למותן, לתחת. לירך, לשוק. אני מחילה להרגיש את הצמרמורות מתפשטות בי, את הלב דופק-כל פעימה שלו חזקה מנשוא. מרגישה את הנשימות נהיות כבדות יותר. אחרי כמה דקות אנחנו נסחפים לעולם שלנו.

אנחנו מתנשקים. נשיקה איטית אבל מסעירה. נשיקה שמעבירה גלים מחודשים כל כמה שניות. הוא מנשק את הצוואר, יורד לכיוון החזה, מפסיק לרגע בשביל להוריד לי את החולצה וממשיך לנשק. הוא מוריד את הכתפיות של החזיה הלבנה לאט-לאט. אחת-אחת, תוך שהוא מנשק כל נקודה בה הוא נוגע. הוא מרים אותי מעט, ובתנועת שתי אצבעות משחרר אותי מהחזיה. הוא מעביר עליהם יד, חמה, רכה, נעימה. אני פולטת גניחה קטנה. הוא מנשק אותם. הוא מלקק אותן. הוא גורם להם ולי להרגיש כל כך טוב. הוא מרים אותי. אני כורכת את הרגליים סביב המותניים שלו, אנחנו נכנסים לחדר של אח שלו, תוך נשיקה מטורפת. מיטה הרבה יותר גדולה, חדר הרבה יותר מרווח.

הוא מניח אותי על המיטה ונשכב מעלי. בשניות אחדות המכנסיים הקצרים והתחתונים התואמים לחזייה יורדים ממני. הוא מלטף קצת, אבל שנינו התגעגענו אחד לשני, אז הוא ישר יורד לשם. בלי להתמהמה יותר מדי. משום מה זה קצת כואב, אבל מה רמאוד אני שוכחת מהכל. בפעם הראשונה, הבית ריק לגמרי. אפשר להרעיש, אפשר להיות קולנית, מה שאני רק רוצה. אני מנצלת את ההזדמנות. אנחנו נכנסים לקצב איטי בהתחלה. אבל אחר כך, כשהוא מגביר, כשאני חושבת שכל שניה היא-היא הגורלית, הוא מפסיק קצת, נותן לי להרגע וחוזר על זה שוב. הוא יודע להאריך את הרגעים האלה. הכל מרגיש לי כל כך טוב, שאני כמעט וצועקת. הרגליים שלי כבר לא יכולות להחזיק את עצמן במצב פתוח, אבל הוא לא נותן להן להסגר. הוא שם את שתיהן במן מצב פרפר על הגב שלו, ממשיך בעבודה הנמרצת. מדי פעם תופס את אחד השדיים שלי, חופן, מלטף, לוחץ-וזה מרגיש כל כך טוב.

אני מאבדת תחושה באצבעות מרוב שאני מחזיקה את הכרית חזק. אני מרפה קצת ומנסה להתרכז בו, במה שקורה למטה. אני מרגישה שאני נכנסת לטרנס, אני עומדת עוד ממש טיפ-טיפה לרעוד. לאבד שליטה. הוא מלקק ומוצץ, מוציא ומחדיר ובסופו של דבר-אני לא עומדת בזה יותר. אני באמת רועדת. בקצת כוח וריכוז שנשארו לי, אני מרימה את הראש שלו כדי שאוכל לסגור את הרגליים, כדי שאפסיק לרעוד. הוא מתנגד בהתחלה, אבל אחר כך נסחף איתי לנשיקה איטית.  אחרי כמה זמן, מגיע סבב מספר שתיים:

אני יושבת על המיטה, נשענת על הקיר. הוא נשען על הקיר שליד. שמה את הראש עליו, נרגעת קצת. מעשנים סיגריה. הוא מושך אותי לנשיקה. הוא יושב ישיבה מזרחית, ומושך אותי עליו-למצב שאני כורכת סביבו את הרגליים. כבר אין מה להוריד. אני יושבת עליו, רק בתחתונים שהספקתי ללבוש כבר, כשהוא עם המכנס עליו. אני מעבירה את רגליי אחורה, משעינה יחד אחת על הקיר שמאחוריו, ואחת על הקיר שלידי. אנחנו מתנשקים. נשיקה פרועה, חסרת מעצורים-ממש כמונו באותו רגע. אני מתחילה לעלות ולרדת, לנוע קידמה ואחורה בתנועות חלקות. אני מרגישה אותו מזדקף עוד יותר, נלחץ כנגדי.

בשלב כלשהו התנועו מפסיקות להיות חלקות וזורמות, הופכות למהירות, קצביות, חזקות יותר. הכל עובר די מהר, שנינו מזיעים בטירוף, מתנשמים. אני יושבת מעליו, מרגישה כל כך טוב, הוא, לא מצליח כך כך להתרכז. רק מדי פעם מנשק אותי נשיקות קצרות או מלקק את הפטמות. אנחנו גומרים ביחד. אני מרגישה את הדחיפות החזקות שלו, אלה שכבר חייבות להוציא את זה ממנו. אני מרגישה את עצמי רועדת שוב פעם. לגמרי ביחד.

אנחנו נשכבים אחד ליד השני. "היה טוב" אני אומרת תוך התנשפות.

"הפעם את זאת שעשית את כל העבודה."