עד כמה בלתי נמנע שנרצה שהוא יהיה הוא הגיע.
שינוי.
ניסיתי לשנות פה קצת אבל אני לא כזה מסתדר עם זה אז הכל נשאר ככה רק החלפתי תמונה [שגם זה לקח לי חצי שעה]
אז שינוי. במה מתבטא השינוי?
אני מרגיש שונה.
אני מסתכל על העולם פה, אחרת מאשר לפני ארבעה חודשים.
תמיד אומרים "השינוי מתחיל בי"
ואף פעם אני לא חושב שבאמת הבנתי את המשמעות של המשפט הזה,
עכשיו אני מבין.
אבל לצערי הרב לכל דבר יש שני צדדים אז השינוי הוא גם לרעה.
אני לא חושב שהשתנתי, תקראו לזה מה שאתם רוצים אבל אני עצמי לא השתנתי.
ואני גם יודע למה זה.
כשאתה מתחיל ממקום חדש מגרוש אז אתה עדיין אתה עצמך ולוקח זמן עד ש"אתה עצמך" נכנס לתודעה וקיום של אנשים.
אני חושב שאם הייתי בארץ, הייתי משתנה לבטוח.
אז עכשיו השאלה על מה אני מדבר על שינוי אם אני חושב שאני עצמי לא השתנתי?
השינוי קרה מסביבי.
הוא גם השפיע עליי אבל בעיקר על כל הדברים מסביבי.
על האנשים מסביבי,
על העולם מסביבי.
אמרו לי, תיזהר, תשים לב אנשים השתנו הדברים השתנו הכל כבר לא תמים כמו שהיה בפעם האחרונה שראית אותו.
ואני אמרתי לעצמי שאני מסכים איתם אבל לא באמת הקשבתי להם.
איכשהו אני מניח שבמקום כלשהו לא רציתי ששום דבר ישתנה.
רציתי לצאת מאותו מצב ולחזור לאותו מצב בדיוק.
ובראש תמיד אמרתי לעצמי שזה לא יכול לקרות אבל איפשהו מאחורה אולי אולי קיוויתי.
וכמובן שזה לא יכול לקרות כי הרי דברים, אנשים, מטבעם להשתנות במיוחד עכשיו בגיל הזה.
אני אין לי שמץ של מושג מה אני כותב פה אז בבקשה, אל תבואו אליי אחר כך שואלים למה אני מתכוון כי אפילו אני לא יודע.
אני פשוט נותן לאצבעות שלי לרוץ על המקלדת בלי לשאול שאלות.
אנשים חומקים לי בין האצבעות.
וזה כואב.
אמרתי לעצמי שזה לא יקרה אבל זה קורה.
ואני שונא את עצמי על הזה ועכשיו כואב לי בגלל זה ואני יודע שלא משנה מה שאני אגיד לי וכמה שאני אכעס על עצמי זה כנראה לא ישתנה.
אולי יש סיבה שאנשים חומיקם ממני.
אולי זה רק לטובתי ואני לא רוצה אפילו לחזור להתקרב אליהם?
אני לא יודע.
אני רק יודע שהשינוי מגיע בצעדי ענק והוא רועם כמו פיל עם כאב בטן.
ואני מרגיש סוג של קרוע[?]
כי אני עוד לא לגמרי פה, אבל אני כבר לא שם.
והידיים שלי לאט לאט נהיות כבדות כשאני כותב.
והמוח שלי סתם.
העייפות וההסחה שאבו ממני את היצירתיות.
אני לא יכול להלחין, אני לא יכול לכתוב, אני לא יכול לנתח יותר.
זה משגע אותי וזה לא טוב.
אין לי שמץ של מושג מה אמרתי כאן עכשיו, יכול להיות שעכשיו כשאני אקרא את זה, זה יראה כמו סתם אוסף של משפטים ומחשבות חסרי סוף אבל זה אני וזה מה שרץ לי בראש אז זה מה יש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
