יותר מידי מחשבות עברו לי בראש בימים האלו שלא היית פה.

ואת עדיין לא פה ..

אפילו רעיון לאיזה שיר לשמוע ברקע אין לי.

אני לא יודעת מתי תחזרי, הבטחת שזה יעבור מהר ושתחזרי מוקדם, אני כבר לא יודעת למי או למה להאמין.

גם לעצמי לא.

אני מפחדת מהמחשבות האלה, התחלתי להיות חצופה אפילו לעצמי ולהלחם במחשבות שלי, ועדיין לא ברור לי מה אני רוצה.

או שאולי כן, כי אני יודעת שאני אוהבת אותך..

ואני מודה, בימים האלה היה קשה לי להגיד את זה לעצמי בראש כל הזמן

יש פעמים ששיכנעתי את עצמי שאני פשוט לא רוצה שתתקשרי, למרות שבפועל מצאתי את עצמי כל שניה מציצה בפלאפון אולי .. איכשהו .. במקרה התקשרת.

אני לא יודעת אם המרחק הזה עשה טוב מידי, מה שלא נראה לי, או רע מידי .. 

אני לא מכירה את עצמי ככה. וגם אותך לא ממש. אני לא יודעת מה נפל עליי ככה פתאום.

בהסתכלות לתוך תוכי, אני מודה שאני נשברת, עוזבת את המסכה "החזקה" הזו שלא נותנת לי כלום בתכלס, ואני רק משקרת לעצמי שוב ושוב, לא יודעת מה אני רוצה מעצמי ובטח שלא ממך, שלא עשית כלום

אפילו לכתוב את המילים האלו קשה לי, לא עשית כלום .. 
מאיפה האגו הזה הגיע אליי, הוא מעולם לא היה שלי! 

בטח לא שזה קשור אלייך, שמשהו קשור אלייך אני פתאום הופכת לנקייה יותר ..

ובכל זאת, אני מנסה להגיע עם עצמי לאיזה שהי מסקנה, להתפייסות קלה ביני לבין עצמי, להרגיע קצת את הרוחות שנושבות בתוכי, ולעזוב את המחשבות המוטעות האלו שמפחידות אותי מרגע לרגע

ויותר מפחיד אותי שאני זורמת איתן.

טוב, אז כן .. הלוואי שתתקשרי כבר. שתיהיי פה. תגידי שהכל בסדר. שאני אצליח לשכוח .. 

ואולי גם לסלוח, על כלום.