אני מסתכל על תמונות בפייסבוק של כל מיני אנשים שהכרתי בצבא, תמונות בתאילנד, הודו, דרום אמריקה ואיפה לא...

הם מחייכים צוחקים נהנים...בחיים שלי לא היה כל כך כייף כמו שנראה שיש להם שמה, בלי פחד בלי דאגות... יפים כל כך-יפים באמת, קורנים מאושר... בחיים שלי לא הייתי באמת מאושר.... אני מקנא בהם...לא בטיול, יש לי כסף לטיול אבל מה שאני רוצה שום כסף או טיול לא יכול לקנות.....אני רוצה את השימחה הזאת השימחה הזאת שאני לא יודע להרגיש והאושר הזה, שתמיד אצלי נגוע בדברים טמאים....

אני חייל משוחרר שלא טס לחו"ל לטיול- לא רוצה להיות מדוכא שמה...כי אז האשלייה תהרס....לפחות עכשיו אני יכול לחלום שיום אחד אני ייצא לטיול ויהיה שמה כייף ואושר ושימחה כמו שתמיד רציתי........אני לא יודע להנות מהחיים- אז מה המטרה של לעשות חיים בחו"ל- זה יהיה בזבוז כסף....

אני לא יודע.......לא יודע לשמוח...לא יודע מה הנקודות החזקות שלי....כל החיים שלי תמיד עבדתי כל כך קשה כדי לחזק את החולשות שלי, תמיד מתעסק עם החולשות- חולשות חולשות חולשות.... אין לי מושג מה אני שווה......לא יודע מהן החוזקות שלי או אם יש לי כאלו בכלל....

לא רוצה לחפש את החוזקות שלי, פוחד לגלות שאין לי כאלו- לא רוצה להרוס את האשלייה....