היופי שבפשטות ~

חחח ... קצת מבאס, אבל זה בא לי בתקופות, אז אני ממש מקווה שעוד קצת זמן.. שבוע-שבוע וחצי כזה אני אצליח להוציא מעצמי איזה פרק הגון (:

אוהבת, אלכס (;

אגב, אני ממש ממש מצטערת על הזמן שלקח לי להגיב ולהעלות פרק, התחלתי לעבוד ככה שברוב זמני הפנוי אני עסוקה בלגזור קרטוני ביצוע ולצבוע גמדים מצוירים. אני מאוד מקווה שהפרק הבא יעלה בשישי או שבת הקרובים. 

כשלוק התעורר בבוקר הוא הריח את ריח השמפו של אשלי, פקח את עיניו והבין שהוא עדיין מחבק אותה בין ידיו, למה היא איתו- הוא עדיין אל הצליח להבין. אבל היא איתו, וזה מה שחשוב.

הוא הידק את אחיזתו סביבה והצמיד אותה אליו, מדביק נשיקה חמימה על צווארה. 

עינייה של אשלי נפקחו עכשיו באטיות כשחיוך גדול נפרש על שפתיה, "בוקר טוב." היא הצליחה למלמל לבסוף. לוק גיחך ונתן לה להשתחרר מהחיבוק שלו, מתמתח. הוא קם מהמיטה אל השירותים כשאשלי לוקחת את כל השמיכה לעצמה. 

"איזה יום היום?" הוא זרק לעברה מהמקלחת כשמברשת שיניים תלויה מפיו.

"שבת." אמרה אשלי אחרי מבט חטוף בפלאפון שהיה על המדף שליד המיטה.

"שבת!" אמרה אחרי שתי שניות בערך וקפצה מהמיטה, לוק גיחך וירק את כל משחת השיניים שהייתה בפיו אל הכיור. אשלי החליפה את מקומו בחדר המקלחת ושטפה את פניה בזמן שלוק יצא אל חדר השינה והוציא מהארון שלו ג'ינס ולבש אותו על הבוקסר שלו, אחריו הוא הוציא חולצה עם שרוול קצר ולבש גם אותה. ואז נשכב בחזרה במיטה. 

אשלי לקחה את הג'ינס שלה שהיה תלוי על כיסא בפינת האוכל ולבשה אותו, ואז נכנסה לשירותים בשביל ללבוש את חולצתה ויצאה בחזרה, נשכבת גם היא על המיטה, ליד לוק.

"מה עושים?" שאלה לבסוף.

הוא צחק, "ביום יפה שכזה? באמת שאני לא יודע."

מבטם, כאילו במתוכנן, זז אל החלון, השמיים בחוץ היו אפורים, גשם מעורב בברד ירד על כל העיר וניקה אותה מהאבק שהצטבר על כולה עד עכשיו.

אשלי צחקה, "אולי נלך לשתות שוקו?" הציעה

"בשביל זה אני משאיר אותך אצלי." יידע אותי לוק וקם מהמיטה שולח יד לעזור לה לקום. היא חייכה וקמה אחריו.

לוק לבש סווצ'ר ארוך ואשלי לבשה את המעיל שלה ושניהם יצאו אל הרחוב', צוחקים על בדיחה שלוק פלט.

אחרי הליכה רטובה ומגושמת של עשר דקות לערך הם הגיעו לבית קפה קטן בפינת הרחוב, לא צפוף מדי, אשלי התיישבה ולוק הלך והזמין שתי כוסות טו-גו של שוקו חם וחזר להתיישב לצד אשלי.

"מה קורה עם שון?" שאל לוק לפתע.

אשלי הביטה בו בהפתעה, "אה.. יוצא עם קירה, עדיין..." אמרה "נראה לי," הוסיפה "אני מקווה." היא אמרה לבסוף וצחקה.

לוק צחק גם הוא, "גם אני.. מגיע לו.." 

אשלי חייכה, "מה היה אתכם אחרי זה?" שאלה, לא מציינת בדיוק אחרי מה,

לוק נראה חושב לרגע, "לא יודע, הוא פשוט עבר על זה.. זה כבר קרה פעם.. הפוך." אמר בחיוך קטן, "כנראה בגלל זה."

"הפוך?!" אשלי שאלה בהפתעה, "עם כל הכבוד לו, מה נסגר עם הבחורה?" 

לוק צחק, "אלוהים יודע, היא הייתה קצת מטורפת-" "לוק המדלוק" נשמע ברמקול, קוטע את שיחתם, אשלי הרימה גבה לעבר לוק, הוא חייך חיוך תמים וקם להביא את הכוסות, כשהסתובב בחזרה אל השולחן הוא מעד על מדרגה קטנה ושפך את כל השוקו, ואז הפלאפון שלו, שנשאר על השולחן, צלצל.

לוק הסתובב בינתיים לחכות לעוד שני ספלי שוקו בזמן שאשלי ענתה ולפני שהספיקה לענות קול עבה ענה לה, "החלטת כבר?"

"אה .. מה.. מי זה?" אשלי פלטה אל תוך המכשיר הנייד.

"המפקד של לוק ג'יימסון, הוא לא בנמצא? אני יכול להתקשר אחר כך." הוא אמר,

"אה.. לא, לא, הוא פה." אשלי התעוררה לבסוף מההלם שבו הייתה, קמה והושיטה את הפלאפון ללוק בלי לומר מילה, וחזרה למקום.

לוק הסתכל עלייה בדאגה קלה וענה לפלאפון, כנרה הבין מה קרה, הוא דיבר איתו כמה משפטים קצרים וניתק, לקח את שתי כוסות השוקו המוכנות והתקדם אל אשלי, "בואי." מלמל אליה, לא בטוח מה לומר, את כל הדרך אל הדירה הם עשו בשתיקה, כל אחד לוגם מדי פעם מהכוס שלו. כשהגיעו לוק פתח את הדלת במפתח, הניח אותו על השידה הקטנה ליד הדלת והתיישב בסלון, אשלי סגרה את הדלת בטריקה קטנה ונעמדה מול לוק, שקם בתגובה, משאיר את הכוס שלו על השולחן בסלון. 

"אני.. אני לא-" הוא התחיל להגיד, אך היא קטעה אותו, "מה אתה לא?! לא יכולת להגיד שרוצים שתחזור לשם?!" 

לוק התיישב על הידית של הספה, עכשיו בערך בגובה של אשלי, אולי עדיין קצת יותר גבוה, "יכולתי, פחדתי." הודה.

"שיקרת." אשלי הבהירה לפניו את המצב,

"אני לא שיקרתי!" הוא ניסה להגן על עצמו, לא בטוח למה,

"לא לספר לי על זה נקרא לשקר, לוק, אתה לא הזכרת את זה שאתה צריך לחזור למקום הזה." 

לוק השפיל את מבטו, "אשלי, אני לא יודע מה לעשות." אמר, מבט שאשלי מעולם לא ראתה עליו מופיע לפתע, מבט מתחנן וחסר אונים.

"תישאר." היא ביקשה, אנוכית יותר מאי פעם, אבל מה היא יכולה לעשות?! לתת לו ללכת ולהרוג את עצמו שם?

לוק נשם נשימה עמוקה ואז תפס בשתי ידיו את מותניה של אשלי, מקרב אותה אליו בלי שום שיתוף פעולה מצידה, עד שלבסוף הרגיש את ידיה מחבקות סביב כתפיו וצווארו, הוא חיבק אותה, "אני אשאר." מלמל בשקט.

זה היה לילה של יום שישי, לוק השתחרר אתמול בערב מבית החולים. השעה הייתה בערך 2 וחצי בלילה, אולי קצת אחרי.

אשלי התעוררה ממשהו שנפל במטבח בדירה של לוק, כשפקחה את עינייה היא הבינה שהוא לא לידה, דבר שהרגיע אותה מעט, אחרי שהוריד את אפשרות הפורץ חמוש מרשימת התשובות ל'מה-לעזאזל-זה-היה?!'

היא קמה מהמיטה, סוגרת עוד כפתור אחד בחולצה המכופרת שלבשה שהייתה שייכת ללוק, הוא ישב מול הטלוויזיה עם כוס קפה בידו ובהה בדמויות שבמסך, אופרת סבון משנות השמונים.

היא התיישבה לידו, גורמת לו להעביר את המבט אליה בעייפות, "את לא ישנה?" שאל בעייפות, לוגם מהספל שלו.

אשלי גיחכה, "ישנתי, מה אתה עושה ער?" שאלה ונשענה על המשענת של הספה, מניחה עליה את כל האמה ועליה את הראש.

הוא הסיט את מבטו בחזרה לטלוויזיה, "סתם, לא נרדם." אמר.

אשלי עקבה אחרי מבטו וחקרה את ההבעה שלו, "בטוח?" שאלה.

"כן," מלמל, "או לא.. לא בטוח." אמר וניתק את מבטו מהטלוויזיה ונשען אל המשענת, מרים את מבטו אל התקרה.

באשלי התחילו לבצבץ רגשות דאגה, "אה.. מה קרה?" היא שאלה אותו, בוחנת כל תנועה שלו ביתר תשומת לב.

חיוך קטן ומעט עצוב הופיע על שפתיו, "אני לא..." הוא התחיל, לא בטוח איך לנסח את זה, "אני עוצם את העיניים ורואה הכל.. כאילו אני שם שוב." הוא אמר לבסוף, מקווה שהוציא את זה נכון.

אשלי הסתכלה עליו, לא בטוחה מה לעשות, הוא כל כך הרבה יותר עמוק ומלא תוכן מכל בחור אחר שאי פעם הכירה, והיא לא הייתה בטוחה מה לעשות עם זה או אם היא אוהבת את זה או שפשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה.

לבסוף היא קמה מהספה ונעמדה מולו, שולחת אליו את ידה, "בוא." אמרה, הוא בחן את פניה כמה שניות ולבסוף קם וכיבה את הטלוויזיה, תפס את ידה והלך מאחוריה אל החדר, יותר נגרר אחריה בעייפות.

כשהגיעו לחדר השינה הוא זרק את עצמו על המיטה ואשלי הפילה את עצמה עליו, גורמת ללוק לחייך ולחבק אותה. אשלי הניחה את שתי ידיה על החזה שלו ואת הסנטר שלה עליהן, "תפסיק לחשוב על זה." היא ביקשה ממנו לבסוף.

היא גיחך, "אי אפשר, זה פשוט... שם" אמר, מהדק את שתי ידיו סביבה לשילוב ידיים על גבה, 

היא הסתכלה עליו, עצובה מהמצב שבו הוא נמצא אך מחייכת חיוך קטן ומעודד ככל שיכלה, "זה נגמר, תשכח מזה, בסדר?" היא הדביקה לו נשיקה על השפתיים וחיכתה לתגובה.

לוק חייך, "אני אוהב אותך." פלט.

אשלי השתתקה והשפילה את מבטה למטה, היא מעולם לא שמעה את המשפט הזה כשנאמר אליה, ובמיוחד לא ככה, ממישהו כמו לוק, מישהו שהיא באמת אהבה בחזרה.

הוא צחק צחוק חלש, "את לא חייבת להגיד בחזרה." הבהיר לה את המצב.

אשלי חייכה והרימה את מבטה אליו, "אני..גם אני." היא הצליחה להגיד לבסוף, הוא צחק שוב. "תפסיק!" היא אמרה בחיוך מעוצבן והנחיתה מכה חלשה על חזהו.

"מי זה מייק?" שאלה לפתע, עקב קעקוע על החזה שלו, מעל הלב, 'Mike'

"אה..." הוא נראה חושב, להפתעתה של אשלי, לא חושב אם לספר או לא, אלא איך. "לפני שנתיים יצאנו למשימה בעיראק והתחלקנו לזוגות באיזה עיר נידחת, בקיצור, אני והוא נכנסנו לאיזה סמטה, ואז התחילו בריסוס כדורים, אני התעלפתי, אחרי שנייה אחת התעוררתי והוצאתי אותנו משם, אני יצאתי בחיים, אבל .. הוא לא." הוא הצליח לבסוף לנסח משפט. "יש לי ברגל צלקת מאיזה שיח ששרט אותי." הוא גיחך, אירוני מעט.

"אל תאשים את עצמך." אשלי אמרה לו לאחר מספר שניות של שעברו בשתיקה.

"אני לא מאשים אף אחד." אמר לה, לא באמת מתכוון לזה, אלא רק כדי להוריד ממנה את זה, זה קשור אליו ולזה שהוא אידיוט שלא מסוגל להישר ער כשצריכים אותו.

"לוק," הא מלמלה את שמו, "אתה חושב שאתה אשם בזה." היא הניחה עובדה, יודעת שהיא צודקת, והיא צדקה.

"כי אני אשם, אבל מה זה מפריע לך?" שאל.

אשלי נאנחה, "אתה לא, בגלל שכמה עיראקים ירו עלייך והרשית לעצמך להתעלף?" היא שאלה, "אתה לא אשם בזה, זה היה יכול לקרות גם להפך." הבהירה לו.

"וחבל שלא קרה." הוא פלט במין מלמול מאוכזב מעצמו.

"לך לישון." ביקשה ממנו, לא מצליחה פתאום לתאר לעצמה איך זה בלעדיו.

למרות שיצא קצר, אני סופר מרוצה מהפרק! כי כולנו יודעים שזו לא הכמות אלא האיכות! (:

ויש לי שאלה, אתם מעדיפים שאני אמשיך עוד איזה פרק, שניים ואסיים עם הסיפור הזה, כי יש לי רעיון מעולה לסיפור חדש, משהו עם בריטניה, חתיכים וכלבות. שזה אחד השילובים P;

או - להמשיך עם הסיפור הזה ולגמור אותו בעוד איזה שמונה, עשרה פרקים.. כמו סיפור רגיל - יור קול!

מחכה לתגובות וכאלה, אוהבת.