חופים

בטח היו לי סיבות לעזוב, 

כי שוב אני כאן.

ושוב אני קם ונוסע, 

סומך על הדרך שתוביל. 

אני בוהה בחלון, 

רואה את היום גמור, 

מדליק את עצמי בסיפור. 

בטח שם הם מחכים לבואי, 

מכינים חגיגה. 

יש להם דירה קטנה 

ואולי שיסדרו לי מיטה בסלון 

כי זה מספיק לי. 

נמצא עבודה, נרקוד, שלא יגמר לעולם.

כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים. 

כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים.

כמה צורות שרציתי לבנות מיתדפקות בחלון. 

מנסות לברר אם שכחתי 

שהבטחתי לנסות להסביר 

שורות חסרות משמעות, 

או רגשות אפלים. 

צלילים, שלא אשאר שוב לבד. 

אולי הדיבור על זה יוכל לפרק?

היא אומרת אולי. 

נעלה על במה בדרום לונדון, 

נשיר כמה שירים חדשים, 

נבלע סמים לא קשים, 

נתעורר חדשים, 

נרקוד, שלא יגמר לעולם. 

כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים. 

כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים. 

שיקרה כבר משהו אחר, שלא יהיה משעמם.

שיקרה כבר משהו אחר, שלא יהיה משעמם.

מתחבר מכל-כך הרבה סיבות ובכל-כך הרבה רמות.

ימים טובים, ימים טובים.