הימים האחרונים גרמו לי להבין הרבה דברים. על עצמי, על הסובבים אותי, עלינו, על המצב בו אני נמצא ועל מצבים אחרים בחיים, על ההתמודדות שלי איתם ועל המשמעות שיש לכל זה.
אחרי הגילוי הגיע הרס גדול. את הקשיים ההתחלתיים לא יצא לי לחוות (למזלי כנראה). אבל למרות שזה לא היה גילוי ראשוני, עדיין נחרב עלינו עולמנו המשותף. כך התחיל התהליך- בהרס. אנדרלמוסיה. דילמה. וכידוע, לא ציפיתי לפחות. אמנם לא יכולתי לאמוד את העוצמה האמיתית ואת שלל הרגשות (החיוביים והשליליים) שהמצב הזה יביא עימו, אבל בהחלט לא ציפיתי לנופת צופים, וכך היה.
ימים של קשיים ואלם עברו עלינו. ואחרי ההלם והאלם הגיעו מילים. הרבה מילים. המון המון מילים. וככל שזורמות המילים, וככל שמתקדמות הדקות ועוברים הימים אנחנו עולים מן התהום. אנחנו מטפסים ומתאפסים, ומתחילים קצת לעכל וללמוד לאכול את המנה אחת-אפיים שהוגשה לשנינו. מעבדים את מה שאפשר, ממשיכים מאיפה שאפשר. מגיעים לפשרה, להחלטה, או יותר נכון, להבנה- הבנה שאין טעם בהחלטה.
אומרים שכל אדם שתפגוש במהלך חייך הוא בעל משמעות ותפקיד בהם. בינינו, אני נדהם בכל פעם מחדש כאשר אני מבין כמה נכון המשפט הזה לגבייך. אפילו שהחיים של שנינו היו קשורים במובנים כל-כך רבים נפגשנו לחלוטין במקרה, וכנראה שלא בכדי. אנחנו שורדים. מה שיש בינינו שורד. גם אחרי שהוא יגמר הוא ישרוד. מה כבר יש לומר אחרי כל-כך הרבה טלטלות ומהלומות. כוחו של הקשר הזה לא יסולא בפז, ומכך אני נדהם בכל פעם מחדש.
התאבכות- יש בונה, ויש הורסת. הבונה יוצרת פסים רחבים של אור. ההורסת יוצרת קווים דקים של חושך. שני המצבים נוצרים עקב מפגש של גלים ממקורות שונים. כל פס חושך מגיע אחרי פס של אור ולהיפך. וכך גם בחיינו- עם כל טוב מגיע גם קצת רע, ולהיפך. בעיקר להיפך.
ישראבלוג מבחינתי הוא חלל התאבכות אחד גדול- מפגיש גופים חסרי צורה, דומים כל-כך ושונים כל-כך. מצד אחד בונה, ומצד שני הורס. (מי כמוני יודע) ולכל בנייה והריסה יש משמעות, וכנראה גם סיבה. (שוב, מי כמוני יודע)
אני מסיים את הלילה הזה אופטימי ומחוזק יותר ממה שחשבתי שיהיה אפשרי במצב כזה ובתקופה שכזו,
ומודה על כל דקה של חיוביות שניתנת לי.
הסימבוליות בשמו של הפוסט הזה נובעת לא רק מהמטאפורה שיצרתי ממנו, אלא גם מסיבה נוספת, והמבין יבין. מוזר לראות איך בשתי פעמים שונות, בשתי תקופות שונות, בשתי סיטואציות שונות, מצליחה המילה הזו (ולא פחות חשוב- המטאפורה שעומדת מאחוריה) להיות שימושית כל-כך, לתאר את המצב בצורה טובה ופשוטה כל-כך (לפחות מבחינתי).
בפעם הקודמת, ליווה את מה שהרגשתי וכתבתי השיר הזה.
מעבר למשמעות הרבה והחזקה שהשיר הזה נושא במילותיו, יש לו גם משמעות רבה לי אישית, ובעיקר- לשנינו יחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני והצל שלי