חופים

עצוב...
איך הרצון לסיים הפך לכמיהה להמשיך.
איך הפחד מלהיכשל הפך לפחד מלהפסיק לנסות.
איך הכעס הגדול הפך לתלות.
איך הבכי הדק הפך לבור של ייאוש.
איך האלטרנטיבה הפכה לברירת המחדל.
איך הדלת האחורית הפכה למציאות.
איך הדבר שמגדיר אותי כחייל הוטל בספק.
איך השושנה הפכה לסימן שאלה גדולה.
איך הגאווה העצמית הפכה לבושה עמוקה שאין לי מושג איך להתמודד איתה.

אני הולך איתן, כחולות-לבנות על הכתפיים,
ורק מתפלל שישארו שם.
שלא אצטרך להחזיר אותן לפני שקץ קיצן
ולראות את הדרך החוצה.

אני לא מוכן לזה,
לא מסוגל.
לא עכשיו, בטח שלא עכשיו,
ובעצם, לא בכלל.

"הביקוש לנחמדים כל-כך ירד ש
תפסתי איזה גל לבנתיים
ופיתחתי לעצמי סטיה או שתיים."

שבוע טוב לכולם.
(ושבועיים מוצלחים לי ולשאר הסוגרים)