חופים
ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע. |
| 5/2012
אש.
"אני אהיה לי אש מאנשים קרים"... כמה פעמים שכנעתי את עצמי שהמשפט הזה נכון לגבי... והלוואי והוא היה, אבל השבוע באמת קלטתי את המורכבות בדבר, לעומת הקלות בה הוא נאמר. הלוואי והייתה בי האש הזו. כמה הייתי שמח להיות תמיד מקור השמחה, האופטימיות והחיוך- האש החיה והחמה. כמה הייתי שמח תמיד להכיל אש גדולה של מוטיבציה וכוחות אינסופיים במקום עייפות וקריסות מיותרות. כמה הייתי שמח להיות לי אש מאנשים קרים- לנתק את עצמי מהם, מהמילים והמעשים שלהם, להתרכז מידי פעם בי, במה שחשוב לי ולא לתת למה שמסביב להוריד אותי מטה ולהקפיא אותי. ואולי בעצם מה שקצת עצוב לי הוא שאני יודע שאני מסוגל לעשות את כל זה, להכיל אש גדולה וחמה שכזו (לפעמים אפילו גדולה וחמה מידי...) ואני לא נותן לזה לקרות מספיק. בתקווה, הלילה הזה היה עוד צעד קדימה עקב התובנות הללו. אגב- אני מודה, לדון באש בערב ל"ג בעומר זו כנראה קלישאה. מצד שני- אחרי הערב (ובכלל- השבוע) שעבר עליי, ועם כל המחשבות האלו, כנראה שזה לגיטימי. אז, קוראים יקרים- שיהיה לכם חג שמח, חם ומואר. מי ייתן ונדע חם משורף, מאיר ממסנוור, ואש חיה משריפה מכלה. שיהיה לילה טוב, וחג שמח :)
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
