להיפרד מבחורה שחשבת שהיא אהבת חייך כדי לחפש את עצמך ואת מה שטוב לך. לצאת לעולם החופשי של הרווקות, רק כדי להבין שאין לך שמץ של מושג איך להיות כזה. לפתוח כרטיס באתר היכרויות גנרי. לחפש מישהו, בלי לדעת לאיזו מטרה. לרצות סקס בלי להודות בזה, לדבר על זה עם אנשים אבל אף פעם לא לממש. להבטיח לעצמך לא להיכנס שוב לקשר עם אדם, פשוט כי אתה לא מוכן לזה. להכיר מישהו שישנה את כל חוקי המשחק. לתת לעצמך לזרום עם הקשר, אבל תוך כדי לכאוב נורא, בלי באמת לדעת למה.
בכל פעם שמישהו מתנשא מעליי, או אומר לי משהו כמו "אתה לא מבין שום דבר מהחיים שלך", עמוק בלב בא לי להטיח בו שאין לו מושג מה זה לחיות 18 וחצי שנים בארון חשוך של הדחקה והכחשה. אז שלא יפתח את הפה. ואם זה לא מספיק- להתאהב בפעם הראשונה בבחורה הכי גרועה שאפשר ולתת לה לשבור אותך ואת הלב שלך, לנהל רומן עם גבר, להיות שבור כמעט שנתיים, להתאהב עד מעל הראש בבחורה שהיא קורבן אונס ולהיפרד ממנה רק כדי לגלות ששום דבר לא באמת מחכה לך בצד השני.
יחסים זה לא פיקניק. Not at fucking all. ואני עדיין לא מסוגל לוותר עליהם. פשוט לא יכול.
אהבה / דנה ברגר
אהבה, למה את חייבת כל כך להכאיב? אהבה, לקחת כבר הכל לא נשאר לי דבר לעצמי. ואתה נכנסת לחיים שלי בלי אזהרה.
אהבה, משנה צורה, מפחידה אותי. אין לי אויר, אין מנוחה בלעדיך הימים שלי יהיו אפורים. אין משמעות, אין כוונה בדבריך הימים שלי יהיו אפורים.
אהבה, שולחנות, כסאות, טלוויזיה, אותה תמונה אהבה, אם היית יכול לתכנן נסיעה איך אתה מפחד להתרגל מפחד להיכנע אהבה, משנה צורה, מפחידה אותי. אין לי אויר...
אהבה, למה את חייבת כל כך להכאיב? אהבה, לקחת את הכל לא נשאר לי דבר לעצמי. אין לי אויר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני והצל שלי