חופים
ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע. |
| 8/2012
רעש-לבן.
היום הזה היה כל-כך עמוס... גם מבחינת עבודה, אבל בעיקר מנטלית ורגשית.
היו שלבים ביום הזה בהם פשוט רציתי לברוח מהמחשבות של עצמי, לשבת בפינת המשרד בדממה ולחשוב על כלום. לא על הפרוייקט הלוחץ, לא על ה-roomate האידיוט, לא על הערב הריקני שהתחרבן ולא על מה שקרה אתמול עם הבחורצ'יק (שעדיין לא ממש הספקתי לעכל כי קברתי את עצמי בעבודה).
לשבת ולחשוב על דף ריק, לשמוע רעש לבן של שקט.
אבל במקום המרגוע רק קיבלתי בכל פעם עוד ועוד סיבות להיות מרוגז ולרצות להכניס לכמה אנשים כדור ברכה. רק בליל מחשבות ודאגות בלתי-נדלה שלא נותן מנוח.
התפוקה שלי היום (בניגוד מוחלט ללילה-לבן של אמש) הייתה מועטה לגמרי ורק בילבלה אותי יותר. ומה כבר ביקשתי, קצת שלווה? תהרגו אותי וזהו...
מזל שעשיתי מעשה וביקרתי את אחי בספונטניות בסוף היום. זה בהחלט היה שובר שגרה מנקה ראש, הייתי צריך את זה.
ומחר, שמירה על הבוקר. הידד.
לפחות אני הולך לישון רגוע. ברוך השם. וברוך שפטרנו מעונשיו של יום זה.
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
