חופים
ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע. |
| 9/2012
ריקני.
להרגע להרגע להרגע להרגע להרגע להרגע להרגע.
אומרים שלוקח למוח שבע פעמים של חזרה על מילה מסויימת עד שהיא נקלטת בצורה עמוקה.
אולי זה יעזור לי.
כולם אומרים לי שבסוף זה יגמר, ואני אומר את זה לעצמי.
והייתי רק מת לדעת אם זה נכון.
אני יודע שלאחרונה כל העדכונים שלי יוצאים מדוכאים, כועסים או שליליים בכלליות, אבל הכתיבה כאן מרוקנת אותי מבפנים. שוטפת את כל הזוהמה שמציפה אותי לפעמים.
והביוב שהוא דף העריכה הריק, הוא מכיל הכל.
ואני רק צריך משהו שישטוף אותי, ישטוף חזק מבפנים. יוציא את כל הגועל מהורידים שלי ויחזיר אותי להיות האדם החיובי שאני.
יש אנשים שבוכים, אני לא יודע לבכות ככה. יש אנשים שמרביצים והורסים, אני לא יודע להיות אלים (ואולי הלוואי וידעתי). יש אנשים שמדחיקים עמוק עמוק עד ששוכחים, אבל אני רגשני מכדי להדחיק עמוק מספיק. יש אנשים שפשוט מתעלמים, מוציאים הכל מהאוזן הנגדית, ואני לא יודע להתעלם (אשכנזי עם דם חם, גם כאלה יש).
אבל גם אני צריך קצת להתרוקן לפעמים. אפילו שהצרות לא באמת נעלמות, לפחות לכמה דקות מול המסך, אני ריק.
| |
|  כינוי:
אני והצל שלי בן: 32 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
