חופים

אני שונא את זה שלמרות שאני יודע לא להוציא את הלב שלי כל-כך במהירות מהחזה, למרות שאני יודע שהציפיות שאני מגיע איתן לא ריאליות ולמרות שאני יודע שבסופו של דבר "אהבת קסם" כזאת לא באמת קיימת (בטח לא כל-כך מהר ובטח לא בחיים שלי),
אני עדיין מוצא את עצמי נפגע.

ואני שונא את זה שלמרות ההבטחות לעצמי, למרות כל השכנועים ולמרות הידיעה המוחלטת שככה זה יגמר,
אני עדיין מוצא את עצמי עם עוד חתיכה קטנה ושבורה של הלב שלי ביד.

ואני שונא את זה שלמרות הקשיחות הרגשית שפיתחתי לי ולמרות כל החומות שהקמתי,
אני עדיין מתאכזב ומתעצב מכל אותם דברים שהייתי אמור להיות מוגן מהם.

ואני שונא את זה שעד שמגיע דבר טוב, משהו שאני מוכן להקריב, להיפתח ולהשקיע בשבילו, שגורם לי לרצות לבקש עוד ועוד,
אני נשאר קירח מכל הכיוונים.
כי ככה זה אצלי- קירחות מכאן ומכאן.