חופים

לפני שנה בדיוק ישבתי עצוב ואבוד בתוך סוכה באמצע מגרש כדורסל.
הייתי עייף ובשוק, היה לי קשה ומעיק ואפילו מדפרס במידת מה,
אך בדיעבד אפשר לומר שהייתי מאושר.

מי ייתן וכשיגיע הדיעבד של הזמן הנוכחי
אתבדה ואגלה שגם הפעם, בתוך כל הכאוס, הייתי מאושר.

את השבוע הזה אפתח בהסתכלות על הדברים הקטנים (כגדולים) שגורמים לי להרגיש מאושר כאשר השאר מסמן להיפך.
לחיי כל הרגעים בהם אנו מבינים (שלא בדיעבד, אלא ממש בהווה) את האושר שיש בחיינו.

- - -

משעשע אותי שהפרק הראשון בחומש במדבר עוסק בגיוס חיילים צעירים לצבא...
(כנראה שבודדים הקוראים המבינים את משמעות המשפט המוזר הזה כאן, אך עד כמה משוגע שאני נשמע, הוא בהחלט קשור).
בכל מקרה, זה היה חתיכת סופ"ש-סוכה. במובן הכי טוב שיכול להיות.

"ועכשיו כשאין שמיים,
רק עננים של חוסר ודאות
ונדמה שאין סיבה לחיות
אם אין סיבה למות."

(מי אמר שאין שמיים?)