חופים

אמרתי לך השבוע שאני לא רוצה שהוא יחזור, כי נמאס לי כבר מכל השינויים והתמרונים שנופלים עליי.
אתה אמרת שאתה מבין, אבל אלה החיים.

ואני שיקרתי.
קודם כל, כי אני פשוט, כנראה, מעדיף אותך יותר. איתך אני מדבר בפתיחות, צוחק, מקלל, מתחרפן כשיש סיבה. איתו- לא.
ושנית, כי הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו הוא שינויים ותמרונים. הדבר היחיד שאני מסוגל להתעסק בו לאחרונה.

אפילו מקומות הבילוי שלנו זקוקים מבחינתי לרענון.
האנשים שנמצאים סביבי, הרגלי החיים שלי, האוכל שאני אוכל.

ועדיין, קצת לא שיקרתי. כי באמת נמאס לי שמרעידים לי מחדש את העולם פעם אחר פעם.
אני צריך קצת רעש לבן כזה, כמו שיש לי איתכם. שגורם לי לשמוע יותר טוב את עצמי פשוט כי הוא משתיק את הסביבה.

במקום למצוא את האיזון הפנימי שלי, אני יושב ומאכיל את עצמי עוד ועוד סרטים. (וסיגריות)
ואם כבר אני מאכיל את עצמי סרטים, אז כדאי לפחות להחליף לצלחת נקייה.

אתם הצלחת הנקייה שלי. אתם האנשים שאני בוחר מדי יום ביומו להקיף את עצמי בהם.
אתם מפנים את הכלים המלוכלכים, מגישים חדשים ולפעמים אפילו עוזרים לי לשטוף את הישנים.
ככה זה כשיודעים במי לבחור.
נו, טוב, לפחות כאן המצב יציב. מי כמוני מבין כמה זה חשוב. (וכך גם ישאר, בע"ה)