לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חופים


ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2015    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

תפקיד שני.


לפעמים הזמן מתגלגל ואתה מוצא את עצמך במקום שחשבת שלעולם לא תגיע אליו, שניסית להמנע ממנו אפילו. ואתה יודע מה? אתה דווקא מרוצה מכל העניין.
(אין באמת סיבה למה אני מדבר אל עצמי בגוף שני)

זהו, לא עוד תהיות. הגיע הזמן להשאיר קצת את החששות מאחור ולהתחיל קצת מחדש.
פאק, תפקיד שני. איזה קטע...

 


תשכח את האיטלקית,
את הרכבת התחתית.
תשכח שלא ידעת להחליט.
אז בוא הביתה, קח מונית,
קנה פרחים בכרמלית.
תשכח שלא ידעת להחליט.
עיניים גדולות מחכות רק לך, 
רק אל תיקח את זה למיטה.

אחרי שבת כזאת אפשר רק לקוות שהשבוע ימשיך בהתאם חיוך 
שבוע מוצלח! 
נכתב על ידי אני והצל שלי , 14/7/2013 07:17   בקטגוריות אופטימי, צבא  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אפסנאי"מולדת.


שנה.

קורס. מחזור אדיר.
קשיים, כיף לא נורמלי, עייפות בלתי-סבירה, ידע ועוד ידע ועוד ידע, כוסית-קורסית, חוויות בלתי-נשכחות.
לילות על גבי ימים (על גבי לילות), חששות, חוסר-ודאות. כמעט לעוף, להתחזק.
טקס סיום. נואם-קורסי.
(שבירת דיסטנס.)

שנה עברה ואני גאה מתמיד.
נושא את התואר ואת הסמל בגאווה (עד כמה קיטשי שזה נשמע).

בקיצור- אפסנאי"מולדת שמח. חיוך
(ואני עוד אשוב)


 





(37יג)

נכתב על ידי אני והצל שלי , 6/4/2013 06:18   בקטגוריות אופטימי, צבא, ציוני דרך  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ימים לבנים.


ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. 

שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. 
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. 
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
 

  

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים 
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר 
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים. 
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.
 
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. 
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, 
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, 
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.

 

נכתב על ידי אני והצל שלי , 31/3/2013 05:41   בקטגוריות שירים ותרגומים, אופטימי, פסימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  אני והצל שלי

בן: 32

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני והצל שלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני והצל שלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)