לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חופים


ונזרום ביחד עד אינסוף, שנייה לפני שקו החוף מגיע.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 




הוסף מסר

5/2013

הפוך קטן ואדממה.


"שמונה שנים חלפו מאז הגמילה הכפויה מהעסקים שבעקבותיה נפתח הקפה. שמונה שנים שבהן הפך הקפה, מוסד הגמילה של אבא, למוסד הגמילה הרשמי של הקריות. בקפה נגמלות הבריות מאיוולת היומיום. זה לא בית קפה של ביזנס. הספות הגיעו משוק הפשפשים, והן לא אוהבות לנשק ישבנים של אנשי עסקים . זה גם לא בית קפה של ארוחות בוקר מוגזמות, בטח של בשישי בבוקר. בורגנים מוטי קריירה שנושמים רק בשישי, לא מעניינים את הקפה והוא לא מעניין אותם.

זה בית קפה שכונתי, כזה שרק הקריות יכולות להנפיק. משכנו בקצהו של פסאז' אפרורי, גזר עליו שכנים מזן לא מוגדר. מאחורי הקפה שוכנת, בלי לעורר שאלות מיותרות, חנות בלי שם עם חלון ראווה אטום. מאחורי החלון - רולטה עקומה ושולחן בלק ג'ק. ליד החנות יש דוכן מעורב ירושלמי הכי טוב בקריות-חיפה-והצפון. לעתים קרובות לקוחות הדוכן עוברים ישר אל הקפה, מלטפים את הבטן, מקללים ומזמינים כוס תה חם. בהמשך הפסאז' יש חנות לציוד דיג וחנות בדים. יש גם חנות בגדים, אם אפשר לכנות כך עודפים מהשוק.

הקהל של הקפה הוא בצלמו של יוני ובדמותו של אבא. צמד חמד אבל אחד הם, בטעם ובסגנון. כך קורה שכבר שמונה שנים שיוני מעיף לקוחות שמזמינים רק סלט ומים מהברז, ואבא לא אומר מילה על אובדן ההכנסה. כך קורה שהעובדים המוכשרים ביותר עוברים ראיונות קבלה בלי לדעת שהם רוצים לעבוד בקפה, וכך קורה שדווקא אחת שביקשה 'מי כנרת', נשארה והפכה לאחראית משמרת. כך כבר שמונה שנים שנשארים אלה שבאים בכפכפים רק בשביל להתפלסף או לקרוא עיתון. בכפכפים הם באים, בני עזרה או בני שמונים.
'שיבואו לנוח ולדבר, לא חובה דברי טעם. אבל שלא יחפשו ביצים לארוחת בוקר. בשביל זה שילכו להתחרדן במקום אחר'."

[מתוך "ויספרסו קצר" / תומר פישלר]

(למעוניינים לדעת יותר - http://minshar-sofrim.co.il/buy.aspx?book_id=1


זהו בעצם הסיפור הקטן שלי.
בית קפה קסום ונידח בחור בצפון הרחוק.

קפה הפוך (או שניים, תלוי בעייפות), ערימת אדממה (עם לימון סחוט ומלח גס לרוב) וכמה סיגריות בשביל למלא את החלל.
שיחות על הא ועל דה ובמקביל על נושאים ברומו של עולם, על החיים, היקום והכל.
אנשים באים והולכים (מוכרים ופחות מוכרים, מעניינים ופחות מעניינים).
ורק אנשים מיוחדים אני לוקח איתי לשם, רק כאלו שיעריכו ויספגו (גם אם מדובר בסה"כ בכמה מלצריות פטפטניות וריח של טוסט).

וכבר כמה שנים, זהו הסיפור הקטן שלי.
בחור קסום ונידח, בבית קפה בצפון הרחוק.
ואפילו שמעולם לא גרתי ביישוב קטן ואינטימי, גם כאן יש מקומות קסומים ונידחים שעוד יישארו איתי הרבה אחרי שאף אחד כבר לא יזכור איך קראו להם.




ויספרסו קצר, שם-עצם:
שוט של ויסקי שנמזג לתוך כוס אספרסו כמעט ריקה. תמצית הבורגנות - מרה, לעתים חמצמצה אך מעלה חיוך. סמל של תרבות עצלה אך חריפה.
ויספרסו קצר הוא בסך הכל משקה של אלה שלא היה להם כח להחליף את הכוס.

 

נכתב על ידי אני והצל שלי , 26/5/2013 02:54  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבועה.


"This is the first day of my life,
Glad I didn't die before I met you."



לפעמים לא צריך להוסיף מילה.


כמה חיכיתי להזדמנות הנכונה לפרסם את השיר הזה. 
נכתב על ידי אני והצל שלי , 19/5/2013 04:57  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קללה.


מי אתה בכלל? מה בכלל נראה לך?
זורע טרור בחיים של אנשים.
מי אתה ומה נראה לך שאתה מחרב חיים של בחורה, לא פעם, אלא פעמיים. בלי חרטות, בלי להסתכל אחורה.
מי אתה בכלל? אפס.

שלא תעיז לקרוא לי הומו, מסתתר מאחוריי פרחים ומסכות פיקטיביות בשקל (שאני מרים בשנייה, אגב. חבל שעוד איכשהו אכפת לה ממך).
היית מת להיות חצי מהגבר שאני. ואל תקרא לי הומו, לא כי אני נעלב ולא כי אני מתבייש (בטח לא ממך), פשוט כי לא הרווחת את הפריווילגיה הזאת.
אז ריססת כמה פרטים חסרי ערך, זרקת מילים. הרי זה מה שיש לך ותו-לא.

קראתי את המילים שלך על מסך הטלפון שלי ונחרדתי. (אפילו פיקששתי עם השלוק של הקפה)
כן, נלחצתי. עם כל הכבוד לאומץ שאני מקרין כדי שלפחות מישהו במצב הזה לא יפחד, קפץ לי הלב.
אבל וואלה, בוא.
ואני לא אשקר, אני מפחד, אבל זה בכלל לא משנה.

אני אומר לך ולעצמי, אם רק הייתי קצת פחות חסר מצפון (ואם רק היו לי קצת יותר ביצים)...
אתה רק All the other kids with the pumped-up kicks.

 

"My plug-in baby crucifies my enemies."

 


 

ואני לא אשקר, אני מפחד, אבל זה בכלל לא משנה.
בתכלס, אני איכשהו מאמין שברגע שאצטרך אני אקפוץ על רימון.
(אם אנשים עשו את זה בשביל מחלקות שלמות בצבא, מי אני שלא אעשה את זה בשבילה)

 

נכתב על ידי אני והצל שלי , 18/5/2013 00:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  אני והצל שלי

בן: 32

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , פילוסופיית חיים , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאני והצל שלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אני והצל שלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)