אני מתעורר
המיטה לידי עדיין חמה
כולם פה יודעים שזה שקר
הם הלכו אחד אחד
אבל רק בראש משוחד
המיטה לפעמים עוד חמה.
אני מבקש
הפוך על חלב
ודברים אחרים
שרוצים אנשים
בגילי
אין בזה חובה
אך זה דוחה מחשבות
ועובדה שחלפו כבר שנים.
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהבדידות, יש לה סוף
אני מתחבר
אליהם כל יום באותה השעה
זה כמו להאכיל דגים באקווריום
אין לזה תמורה
מה גם שאני שונא אותם
אך אני עונה
כל יום באותה השעה
קצת קשה לנסות קלקל את השגרה הזאת
זה כבר לא משנה
וכבר קרו כאן דברים משונים מאלה
אך אין בזה הצלחה.
אני מול עצמי
כמו שתי צלחות לוויין בחלל הבודד
מחכה שיגיע סימן
לא להפוך לאיש העצוב מהשיר
למצוא עוד סיבה להאמין
שהבלבול, יש לו סוף.
אני כותב
ושומר משימות חשובות בפנקס
דברים שצריך לעשות בכל יום
קצת בטוח יותר איתם
הם ממלאים את הלב בשולי ובתפל.
אני מתבונן
בכתם קפה על שולחן במשרד
פתאום הוא גדל וממלא את החדר
זוחל על מקלדות
שולח זרועות ארוכות וחונק אותי
לאט.
אז אני מתחבר
בהיסוס לא אופייני
עובר ועובר ואז אני מסמס לה
שיר של רונה קינן
אם כך ואם כך
הכתם נשאר על עצמי.
אני מול עצמי
כמו שתי צלחות לוויין בחלל הבודד
מחכה שיגיע סימן
לא להפוך לאיש העצוב מהשיר
למצוא עוד סיבה להאמין
שהעצב, יש לו סוף.