לחיות מחדש

תתכוננו לפרק לא משהו בכלל.. זה אחרי הרבה זמן שלא כתבתי ולא הקדשתי מחשבה לרעיונות וכתבתי אותו יחסית מהר!

 הוא לא הכי מעניין אבל יהיו כאלה כי זה מה שיבנה בסוף את העלילה.. פרק הבא יהיה מעניין מבטיחה!

תהנו ♥

מהפרק הקודם:

הלכתי להתקלח, נכנסתי למלקחת שצמודה לי לחדר שמתי על המים החמים ואיזה חצי שעה ישבתי סתם עם מחשבות על כל מה שעברתי.. מה שבנה לי את האופי בצורה כזו .. על זה שאני קרה לתומר בגלל זה והוא רק רוצה בטובתי. ולבד התחילו לרדת הדמעות דמעה אחר דמעה כל אחת לוקחת איתה זיכרון כואב זיכרון שאני מנסה לשכוח זיכרון שאף פעם לא יעלם..

לבסוף התאפסתי וסיימתי את המקלחת אמא קראה לי לארוחת ערב, אבל וויתרתי לא הייתי רעבה. לבשתי את הפ'יגמה שאני הכי אוהבת ועליתי למיטה והמשכתי בדיוק מאיפה שהפסקתי במקלחת נזכרת בלפני שנה, תחילת כיתה י' וכל הסבל שעברתי וככה עם כל הכאב והדמעות נרדמתי.

 לפרק:

קרני השמש נכנסו לי לעיינים והעירו אותי משנתי, 'עוד יום' חשבתי וקמתי מהמיטה..

נכנסתי לחדר הרחצה שצמוד לחדרי הסתכלתי במראה וניסתי למצוא את עצמי בתוך השיער המבולגן והעיניים הנפוחות מהבכי ולא ממש הצלחתי,

שטפתי פנים צחצחתי שיניים והסתרקתי. עכשיו הבטתי במראה וזהיתי את הדר.. התלבשתי בזריזות זרקתי על עצמי חולצה ירוקה עם הלוגו של תיכון 'עמית' ג'ינס ונעליים, התחברתי לפייס כתבתי סטטוס של 'בוקר טוב' ונכנסתי להיסטוריה עם תומר, פתחתי את הקובץ של המערכת והכנסתי לתיק את כל מה שצריך עניתי לתגובה של מור כיביתי את המחשב לקחתי את הפלאפון מהמטען ויצאתי מהחדר לכיון החדר של סהר,

נקשתי.. אין תשובה ושוב, אותו דבר.. נכנסתי לחדר וסהר היה עדיין שקוע בשינה קפצתי עליו והוא התעורר בבהלה

" עופי מטומטמת" סינן " אני עוד חשבתי למצוא אותך מאורגן והכל כמו אתמול קום אנחנו נאחר"

"אל תגזימי יום ראשון של בית ספר זה לא כל יום, צאי אני קם"

יצאתי מחדרו וירדתי למטה "בוקר טוב אמא, אבא" אמרתי "בוקר טוב" השיבו

הכנתי לי קערה עם הקורנפלס האהוב עלי והתיישבתי בשולחן אמא הגישה לי כוס שוקו

" תודה" חייכתי היא חייכה אלי בחזרה והמשיכה להכין לנו את הכריכים

אכלתי בשקט  והכל היה רגוע ונעים.. סהר ירד ואמא הגישה גם לו כוס של שוקו והוא ישב לידי ושתה בשקט,

ככה אני אוהבת.. בוקר רגוע ויפה הלוואי שכל היום יהיה ככה.

בדרך לבית ספר דיברנו על דברים סתמיים כמו כל בוקר שגרתי שהיה לנו בהילור, הכל מרגיש אותו דבר עד שמגיעים לבית ספר והצביטה הזאת בלב מופיעה לה נשקתי לאמא בלחי וירדתי מהאוטו

אני וסהר נכנסנו הוא קלט כמה מאלה שהוא התחבר אליהם אתמול יושבים בספסל המרכזי בחצר של בית הספר וגרר אותי אחריו אליהם

"בוקר טוב גבר/אחי'חבר" זה מה ששמעתי ב2-3 דקות הראשונות..

חלקם אמרו לי שלום עם חיוך והחזרתי וחלקם כמו ואמרו לי שלום כאילו אנחנו ידידים שנים עם נשיקה בלחי וחיבוק קטנטן אבל זרמתי..

אחרי אתמול בלילה החלטתי שאני מנסה! אני שוכחת מהעבר ומנסה!

ישבנו שם כולם וכל כמה דקות נכנסו בראו ילדים חדשים זה הלחיץ קצת אבל התמודדתי!

פתאום קלטתי את תומר נכנס בשער והלב שלי החסיר פעימה.. זה מוזר, מאוד מוזר.. הוא התקרב לעברנו וחייכתי אליו, הוא היה קצת בשוק אבל בא לכיווני נתן לי חיבוק תומך כזה ונשיקה בלחי והתיישב לידי " מה קורה הדרי" שאל " בסדר, מה איתך?" השבתי " מצוין" והמשיך לדבר עם חבריו

*צלצול*

נכנסו לכיתה וכבר הכנתי את עצמי נפשית לשיעור הראשון עם מורה לא מוכר..

סהר תפס מקום ליד מאור כמו אתמול וראיתי שגם שירן יושבת כבר ליד מישהי אז פשוט הלכתי לאותו מקום שישבתי בו אתמול והתיישבתי,

אף אחד לא בא ליידי למזלי והשיעור התחיל ועבר דווקא סבבה בהפסקה האחרונה נשארו כל החבר'ה בכיתה וישבתי עם סהר ואז תומר יצא בהכרזה

"היום בערב מסיבה אצלי כולכם באים" כבר תכננתי בראש כמה אני לא הולכת לשם

ולפני שהפסקתי לעשות משהו הוא הוסיף 'גם את ואתה' והצביע על שתינו ידעתי שסהר לא יוותר על מסיבה ויגרור גם אותי..

ותאמת שבאמת היה בא לי קצת להתאוורר והיה לי חשק למסיבה..

אבל אני בקושי מכירה משם מישהו חוץ מאת תומר ועוד כמה ילדים שהכרתי היום והתגלו כנחמדים..

את מי הוא עוד יזמין ומה עם סהר יהיה עם חברים וישכח ממני?

ללכת או לא ללכת זו השאלה היחידה שהטרידה אותי בהמשך היום..

כן ממש קצר וחסר תוכן.. קחו את זה כפרק מעבר לפרק הבא.. שם יהיה מעניין!!