כמוני כמוך

ואו באמת שעבר כבר מלא זמן. וגם אני שואלת את עצמי מה פתאום גרם לי להתיישב מול המחשב ולכתוב פה שוב.

בגדול זה בגלל שממש משעמם לי. ובחיי כבר עשיתי כל דבר אחר. ובנוסף אני אמורה ללמוד לבגרות וכמובן שאעשה כל דבר אחר חוץ מלעשות את זה.

וחוץ מזה, בימים האחרונים מצאתי את עצמי מדפדפת בבלוג הזה, נזכרת בדברים שכבר הספקתי לשכוח, וחושבת מה היה קורה אם הייתי כזו וכזו בתקופה ההיא והאחרת.

גם ראיתי (והופתעתי נורא) שאנשים ממשיכים להכנס לכאן למרות שהמון זמן לא עדכנתי. זה דווקא היה נחמד לגלות.

האמת היא שמאז שהפסקתי לכתוב כאן כתבתי ממש קצת בבלוג אחר שאף אחד לא ידע עליו. זה בעייתי שכל החברים הטובים שלך מכירים את הבלוג כי למעשה כאן הכרת אותם:)

אז היי.

אני זרובבלה.

והאמת שאני זרובבלה שונה מאוד ממי שהייתי. הכל לטובה אם נדבר בפתיחות.

הייתי רוצה לספר לכם פה קצת על מי שאני עכשיו, על השינוי העצום שעבר עלי בשנה האחרונה, על כמה שאני מסתכלת על העולם בעין אחרת.

על האנשים שהכרתי, המקום שהם תופסים לי בחיים, בלב.

על כל הדברים שהבנתי על עצמי.

על כל התכונות שגיליתי ולמדתי להאמין בהן עם הזמן.

אבל אני חושבת שאני אפילו לא יודעת איך להתחיל.

אני חושבת עכשיו על האנשים שיכנסו לכאן ויראו שכתבתי, הם בטח יופתעו מאוד, ולמרות זאת, המקום הזה הוא מקום באמת מיוחד. ולחזור לכאן אחרי כברת הדרך שעברתי זו משימה לא פשוטה אבל בהחלט מרגשת במובן מסויים.

לפני כמה ימים חברה טובה שאלה אותי מה הדבר שאני הכי רוצה עכשיו.
זו אחת השאלות הקשות שאפשר לשאול מישהו כמוני. כי אני לא מודעת לרצונות שלי כלכך.

אבל ישר ידעתי מה התשובה שלי. זה רק מראה כמה אני באמת רוצה בזה כנראה.

הדבר בראשון שעולה לי לראש כשאני שומעת דבר כזה הוא שאני רוצה להיות רזה יותר. אבל אז מחשבה אחרת החליפה את הרצון הזה.

אני רוצה אותה.

ולא אכפת לי להשאר ככה בשבילה. כי היא חושבת שאני מושלמת.

ובכללי אין לי בעיה להשאר כמו שאני. באמת שעשיתי שינוי מטורף.

אותה אני רוצה.

אבל אני גם רוצה לא לרצות בה.

אני חושבת שהכי מפתיע אותי הוא שעניתי לה את התשובה האמיתית ולא סתם הקרצתי לה משהו.

אני חושבת שאני קצת הסתבכתי שוב ><

נחמד לחזור