המסוממת מהבניין ממול עלתה על האוטובוס תחנה אחרי.
אחרי שתי דקות הנהג עצר את האוטובוס, דומם את המנוע ואמר לה לשלם או שיזמין משטרה. אנשים כבר רצו לרדת מהאוטובוס והיא לא פחדה ולא אויימה מהמשטרה. הסיפורים מספרים שהיא מוצצת לשוטרים באופן קבוע.
אחרי כמה דקות שבהם נוסעי האוטובוס היו עם הנהג ועודדו אותו להזמין משטרה לא משנה כמה עיכוב זה יקח, הוא המשיך בנסיעה וסינן בין שיניו שתתבייש בעצמה.
עד כה לא משהו חדש.
פתאום הגברת שיושבת לצידי, דתיה צעירה, העבירה למסוממת פיסת נייר טואלט בצידי האוטובוס. בתחילה הנחתי שהיה שם כסף שהחליטה לתת לה בחשאי.
ואז חיכיתי לראות אם היא תלך לשלם לנהג.
היא המשיכה לשבת במושבה עוד דקה, שתיים. אבל לא קמה.
במקום זאת היא הורידה קצת את צלליתה על הכסא.
דווקא כשעמדה מול האוטובוס המלא באנשים שרוצים להגיע הביתה אחרי יום עבודה היא היתה זקופה קומה, לא מפחדת או מתביישת.
ופתאום, קצת.
אני יודעת שאם זה כסף הוא ילך לסמים.
לפחות אני מניחה.
עכשיו ראיתי שהיא הקיאה בין ארבעת המושבים באוטובוס. אז אולי הנייר היה רק נייר.
הנהג עצר שוב.
הזמין משטרה אבל היא ירדה לפני שהספיק לסגור עליה את הדלתות.
היא אבודה. אני יודעת.
כל פעם אני רואה אותה וכל פעם זה ככה.
כל פעם במקום אחר.
הרבה פעמים תהיתי מי ממן אותה. איך היא גרה לבדה.
לפני כמה ימים היתה משטרה בבניין דלה. זה כנראה היה עבורה.
היא המסוממת של הרחוב.
זאת שעומדת בככר ומציעה מציצה בשביל סיגריה.
ואני בצד. וקצת בפנים.
כינוי:
Zroobavela
בבלוג זה
בכל הבלוגים
