מאז שהייתי ילדה קטנה אמרו לי שעלי לשאוף גבוהה. אף אחד לא אמר לי כיצד להגיע אל השאיפות שלי.
כל ילד בן 4 יודע שבשביל להגיע לגובה צריך לטפס. ובשביל הטיפוס על ההר צריך מספר דברים.
הראשון הוא חבל. החבל הוא גורם חשוב. הוא זה שקשור אליך, מונע ממך ליפול אל התהום שמתחתיך. הוא מחזיק אותך וגורם לעניין להיות הרבה יותר בטוח. וכידוע- בטיחות זה עניין חשוב. אמנם, החבל הוא אמצעי בלבד, וזה מוביל אותנו לגורם השני שצריך להיות-
פרטנר. הפרטנר שלך הוא זה שמחזיק אותך. הוא קשור בצידו השני של החבל וכך הפרטנר מחזיק אותך ושומר עליך כשרגליו על הקרקע בעוד ששלך מטפסות להן לגובה.
הוא קשור אליך, ובכל גם גורלכם קשורים זה בזה, רצונותיך, שאיפותיך, דרישותיך וחייך- קשורים אליו והוא אליך. הוא צריך להיות קשוח ואיתן.
הדבר השלישי שצריך להיות הוא אמון.
מלבד זה שהפרטנר מחזיק אותך, הוא נותן לך עצות, מכוון אותך, למעשה יש לו השקפה שונה לחלוטין ממה שיש לך. מה שאתה רואה הוא את הצעד הבא. הוא רואה את התמונה בשלמותה. ולפעמים הוא יבחין בנקודת אחיזה שלא נמצאת בתווי ראייתך ושאתה צריך לעלות רק 10 סמ בכדי לראות. הרי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. ולכן אתה בטיפוסך צריך להיות קשוב לפרטנר והוא אליך, אתה צריך לשתף אותו במצבך, בקשיים ובהרגשתך וכך הוא יוכל לתת את עצתו. חשוב שתתן בו אמון. כי בלי אמון, איך תסמוך עליו שהוא יחזיק אותך? ללא אמון החבל לא יעזור כי תפחד מדי.
דבר נוסף שמשפיע על טיב החבל מלבד האמון הוא שחיקה. עם הזמן נוצרות חבלות בחבל, הוא נפרם אט אט ונמתח. הוא נבלה, ולכן יש לטפח אותו עם הזמן ולשמור עליו מפגע.
גורמים נוספים הם נקודות האחיזה.
כל מטפס צריך גומחות, שקעים ובליטות בצלע ההר כדי להיאחז, למשוך עצמו למעלה, להניח את הרגל ולנוח מפעם לפעם, לחשוב. אלו הם הדברים אשר פוגשים בדרך אל הפסגה. בני משפחה , חברים ומסגרות. ובלעדיהם העליה לגובה מאוד קשה ואף בלתי אפשרית.
הדבר האחרון הוא העוגן.
הוא נמצא על פסגת ההר, הוא מחבר את החבל בין המטפס לפרטנר. זוהי השאיפה. היא מחזיקה אותך ואתה שואף אליה.
עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לטפס. זה החלק הטריקי. הרי בסופו של דבר זה בהחלטת המטפס. בלי הרצון שלו- הוא לא יעלה.
ואם הוא מתייאש, עליו לדעת לבקש עזרה. להיות חזק ולסמוך על עצמו. להיות חדור ולמצוא מקום למנוחה כדי לאגור כוחות.
כי אם יצפה המטפס שהפרטנר ימשוך אותו באמצעות החבל עד לפסגה, במהרה הפרטנר יתעייף ויכשל. גם החבל יהרס וגם שניהם ימצאו עצמם חסרי כוחות ושרועים על הקרקע.
גם אם לא הולך, תמיד אפשר לשים את הרתמה חזרה ולנסות שוב. עד שמצליחים.
רק תזכרו לשים קסדות. שניכם.
ולא לשכוח שבחיים כל הזמן נמצא עצמינו בשני התפקידים. ברגע אחד אתה יכול להיות פרטנר, ואחרי זה לנעול את נעלי הטיפוס ולהתחיל במסע משל עצמך.
כאלו הם החיים.
ממש כמו טיפוס הרים.
לפעמים על הרים נמוכים, ולפעמים על רכסים שלמים.
וכמו ששלכם אגו הוסיף ובצדק, לעיתים יהיו רוחות וסופות שלגים שלא תלויים בנו, תהפוכות חיים אמרתי כבר?
כינוי:
Zroobavela
בבלוג זה
בכל הבלוגים
