אין לי מקום

אני תמיד שואלת את עצמי-

מה אם? מה אם לא הייתי אומרת לו מה אני מרגישה?

מה אם הייתי נשארת בבית ולא יוצאת?

מה אם הייתי יוצאת ולא נשארת בבית ?

מה אם לא הייתי עונה לטלפון הזה?

מה אם היית אומר לי את מה שהייתי רוצה לשמוע?

וזה מוזר,

כאילו אני מנסה לצאת מורווחת, בלי הפסד מכל העניין.

אני קצת יוצאת מאיזור-הנוחות שלי כרגע.. ואני שואלת מה אם לא הייתי יוצאת עכשיו? מה אם הייתי נשארת בבית והולכת לישון ב11 וחושבת על מה אם הייתי הולכת עכשיו ליציאה והיה הולך לי חרא ואז הייתי חושבת מה אם הייתי ישנה עכשיו בבית.

בכל מקרה אני בחיים לא הייתי יכולה לדעת מה אם. זה כל הקטע, לקחת את הסיכון ולהנות ממנו.

עדיין קצת קשה לי להנות ממנו, אבל זה לא שיש לי מה לעשות עם זה.

אני פשוט אקח את הסיכון, אצא מאזור הנוחות שלי ואחרוק שיניים.

אולי אני אלמד להבא,

וגם אם לא אז עשיתי צעד אחד אל להיות פתוחה יותר לדברים.