אין לי מקום

״היי! את שם! סליחה? את יכולה לעזור לי?״

היא הסתכלה עליו בעיניים שואלות, ״כיצד אוכל לעזור לך?״

״אני דיי חדש באזור ואני צריך הכוונה , אולי את יכולה להראות לי איך מגיעים לרחוב האדם הקדמון 60?״

״אתה פונה כאן שמאל..״ 

הבחור קטע אותה באמצע ההסבר ואמר - ״יש לי בעיה עם כיוונים, אולי תצעדי איתי לשם? בבקשה״

הבחורה היססה אך רצתה לעזור לבחור המסכן ולכן צעדה איתו עד למקום.

בדרך שוחחו השניים על המצב המדיני ומזג האוויר.

כאשר הגיעו אל הכתובת המבוקשת, אמר לה הבחור לפני שנפרדו

״מתנצל אני כי שקרתי, אך אני מהאזור ומכיר פה כל אבן. רק רציתי לבלות כמה דקות איתך, רציתי להכיר אותך מעט מאחר וראיתי אותך מדי פעם, ובעוד שבוע אהיה חייב לעבור למדינה אחרת מטעם שליחות בעבודתי״

הבחורה הסמיקה במבוכה. היא הוחמאה עד מאוד ולכן לא כעסה על השקר.

את השבוע הקרוב בילו השניים יחדיו.

יצאו לקפה, לסרט. בסוף כמה מהיציאות זכה הבחור אף לנשיקת לילה טוב.

בסוף השבוע כשבאה הבחורה להפרד, אמר לה האיש ״מתנצל אני כי שיקרתי, אך רק רציתי לבלות במחיצתך בשבוע זה מכיוון שנחרץ גורלי ובעוד חודש ימים יקצו ימי ולא תהיה עוד נשמה באפי.״

הסתכלה עליו הבחורה בעצב. היה לה כה עצוב עליו שהחלה לבכות ולא היה אכפת לה ששיקר.

בחודש הקרוב היו שניהם יחד.

יצא לאכול, ישבו יחד בבית, הכירו אחד את השני לעומק.

בסוף החודש כאשר באה הבחורה בוכייה אל הבחור והיתה כה עצובה על מותו הקרב, אמר לה ההוא,

״מתנצל אני כי שיקרתי, אך רציתי שתכירי אותי בחודש זה על מנת שבסופו אוכל להציע לך נישואין ותהיי אישתי לעד.

הסתכלה עליו האישה בעיניים כועסות, 

כאב ליבה.

כאשר כרע ברך לפניה,

זו ירקה בפניו, ואמרה לו כי לא תנשא לאדם שמשקר לאישה שהוא אוהב.

האיש ראה אותה הולכת, נשבר ליבו ונדם.