אני מבולבלת.
אני שמחה, פתאום עצובה.
קצת כועסת ואז שלווה.
יש לי קראש חדש בידיד טוב.
זה גרם לקראש השני שלי שיש לי כבר שנה וחצי לקנא.
ועכשיו אני כבר לא יודעת מה נסגר.
מה אני רוצה בכלל.
אם מישהו רוצה אותי בכלל.
הלבד הזה גורם להמון תהיות.
המון מחשבות.
המון בלבול.
חברה אחת ספרה לי על זה שהיא בקטע עם מישהו ואחד הידידים שלה נישק אותה והיא לא יודעת במי לבחור.
ואני מדברת איתה ואני קצת כועסת.
על עצמי, עליה, על העולם.
תמיד הייתי בצל של איזה חברה כוסית.
עכשיו פתאום עלה לי הבטחון בבוסט.
והאמת שזה כבר לא כל כך מפריע לי הלבד הזה.
אני יודעת שכשזה יגיע, זה יגיע.
וגם שדווקא כשמצפים למשהו שיקרה הוא לא קורה.
ותמיד יקרה דווקא מה שאתה צריך ולא מה שאתה רוצה.
ואולי הגיע הזמן שיקרה מה שאני צריכה יקרה.
אבל מה אני צריכה שיקרה?
אביתר בנאי הוא גאון.
כל מילה פוגעת בול, כל תו קטן רוקד עם הלב שלי.
אם הייתי יכולה הייתי מתחתנת איתו.