נתחיל בזה שמלא זמן לא כתבתי כי פשוט לא הרגשתי צורך לכתוב כאן על כל נסיעה אבל בגדול היה פשוט מעולה...
את רוב החופש העברתי ברמת ישי עם אסף....ועם האנשים של גבת....
אורן ...אחד הילדים היותר מדהימים שתכירו....אסף....עוד ילד מדהים ....אוריה יאיר...והפרח....
חבורה של אנשים נפלאים....נהנתי מכל רגע....לא יכולתי לבקש חופש טוב מזה...בלהתחשב שאת כל הכסף אנחנו מקבלים ואת המלחמה העברנו בבילויים בלתי פוסקים בלילות.....ומרתונים של דיסני ..חופש בלתי נשכח...(=
הייתי לאחרונה בתל אביב עם איילי ..אהבה ....הייתה פשוט נסיעה מעולה...ללא צל של ספק זה היה סיום חופש בדיוק כמו שצריך...
ומשם פגשתי את אורן ...ונסענו לים פגשנו את כולם בחיפה..אני ואסף..נכנסנו למים ....אמצע הלילה...מי היה מאמין שאני אסכים לשטויות האלא...בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מתחת לגלים אוכלים!מים...!היה מדהים..^___^
ועכשיו...עכשיו הם נסעו לשנת שירות ונורא עצוב....
ועוד יותר עצוב שאני י"ב...אני???יב..??...."שנה אדירה.." כולם דואגים ליידע אותי ...אבל אפחד לא רואה שאני יב?...
זה נורא עצוב..זאת שנה אחרונה ולהיות י"בניק זה בכלל לא תענוק כשם שדאגו לספר לי ...
בכל מקרה....בע"ה....נקווה שהשנה הזאת תיהיה טובה מהקדמות לה ושיהיה רק בהצלחה......
אווח...הציפייה ליום חמישי משגעת אותי ....ואני כל כך עייפה מהתנהגות של אנשים ....זתאמרת כל האנשים שאני אוהבת השתנו ...אולי גם אני השתנתי..אבל זה כבר לא אותו דבר וזה ממש מעייף...ומעיק.....טוב ....נקווה שיסתדר....
טוב רציתי לשים כאן משהו שאותי אישית קרע מצחוק ברוב המשפטים...
תהנו .....את הקישורים לא הצלחתי לשים אני מאמינה שבמידה ובדאל...תגיב כאן ..יהיה לכם קישור זמני .....ובינתים אני עובדת על זה......
מכירים את זה שאתם אוכלים ארוחה עם כל המשפחה וכשאתם באים למזוג שתיה לכוס שלכם.... כל המשפחה מצטרפת ומביאה לכם את הכוסות שלהם כדי שתמזגו להם גם....
מכירים את זה שכל פעם שאתם מגיעים למכונת משקאות ואתם לבד אתם מתפללים או מקווים שמישהו השאיר שם עודף... תמיד אתם מתים שיהיה שם איזה שקל אחד ,זה מה שיעשה לכם את היום....
מכירים את זה שתוך כדי אכילה אתם קוראים את המרכיבים של השתייה? ואז אתם מתחילים כזה.. "גליצרול GF3, C2, פרוטלקעקיו CVSD23" (משו כזה) ולמרות שאתם לא מבינים כלום אתם ממשיכים לקרוא הכל?
מכירים את זה שאתם קמים מהמיטה באמצע הלילה, נגיד לשירותים, הכל חשוך ולא רואים כלום, ואז אתם דופקים את הזרת שברגל בקצה המיטה?
מכירים את זה שאתם צריכים משהו מהאמבטיה נגיד, ואז במקום זה מגיעים למטבח איכשהו ומסתובבים שם כמו זומבים בלי מטרה, לא מבינים מה רציתם מהמטבח, ואז קולטים שבכלל רציתם לאמבטיה, אז חוזרים לאמבטיה ואז שוכחים מה רציתם שם... ואז, מבואסים, אתם חוזרים לחדר שלכם או לסלון או איפה שלא הייתם, יושבים, מתמקמים, מדליקים טלוויזיה או כל עיסוק אחר, ואז נזכרים מה רציתם מהאמבטיה, מתבאסים תחת לקום, ובכל זאת עושים את כל הקטע עם המטבח שוב?
מכירים את זה שנגיד אתם אוכלים סנדוויץ' עם מלפפון ליד. אז אתם אוכלים את המלפפון ממש לאט כדי שיספיק לכל הסנדוויץ', אבל אז אתם מגיעים לביס-שניים האחרונים ומגלים שהשארתם בערך חצי מלפפון? אז כדי להרגיש טוב עם עצמכם אתם אוכלים מהר את המלפפון ומשאירים ביס אחד כדי שהתוכנית באמת תסתיים כמו שרציתם.
מכירים את זה שאתם הולכים ליד מישהו ואז בכדי לא להיתקע בו אתם הולכים למקום אחד, ואז הוא גם בטעות הולך למקום אחד (לוקח צעד אחד קדימה) ואז אתם הולכים לצד השני ואז הוא גם הולך לצד השני ואז יוצא לכם ריקוד מושחת עם איזה זקנה בת 60 שבכלל לא תיכננת...
מכירים את זה שאתם מדברים עם מישו על משו לא כזה מעניין ואז אתם מוצאים את עצמכם אומרים כל חצי דקה בערך "כן,אה", אחרי 20 פעמים של "כן, אה" אתם מפחדים שהוא ישים לב ומנסים לגוון עם איזה "אשכרה" ו "וואלה"...
מכירים את זה שאתם רוצים להביא לחדר שלכם אוכל שמורכב מכמה דברים אז אתם מתעקשים לעשות את זה בפעם אחת ולא ללכת ולחזור? לחשוב שהמרחק מהמטבח לחדר הוא קילומטרים... אז אתם עושים שטויות כמו לשים את הכוס על המצח וללכת באלכסון כדי שהגבינה לא תיפול. ואז תמיד כשאתם יושבים אתה נזכרים שמרוב ה"רמבו" שעשיתם והדברים, שכחתם את הקולה , או את המזלג...
מכירים את זה שהפריזר כל כך מלא, שכל פעם שאתם פותחים אותו נופל עליכם משהו? עכשיו כל פעם שרוצים להוציא משהו מהפריזר זה הופך לסרט מתח... מה יפול עליכם, ומאיזה כיוון? ואז אתם צריכים גם לתפוס את הכל בזמן, שחלילה לא יפול על הריצפה. אם מישהו קולט אתכם בזמן שאתם תופסים משהו שנופל עליכם אתה בכלל תותחים. הכי באסה זה שעד שהצלחתם להוציא מה שהייתם צריכים ויצאתם משם ללא פגע, פתאום אתם נזכרים ששכחתם את הקרח, ואז אתם כל כך בטוחים בעצמכם שעברתם את זה קודם בקלות שאתם פותחים את הפריזר שוב והכל נופל על הריצפה. או שאתם מוציאים משהו מהמקרר ובאים להחזיר אותו ואין מקום אז אתם דוחפים אותו לאנשהו וסוגרים את הדלת מהר מהר, שיפול על מי שבא אחריך.
יש עוד קטע.
שאתם מוציאים הרבה דברים כדי להגיע לסוף.. וכשאתם מחזירים נשארים איזה 5 דברים שלא נכנסים! וזה מוזר, הרי זה היה שם! איך זה לא נכנס עכשיו!
מכירים את זה שאין לכם כוח לזוז, אז אתם עושים פעולות עם הרגל? כמו לדוגמא להרים משהו?
מכירים את זה שאתם מתחמנים את המיקרו ואתם עוצרים אותו שנייה לפני שהזמן נגמר רק כדי לא לחכות לצפצופים?
ושנגיד נשארו 20 שניות או דקה למיקרו, ואתם צריכים ללכת להשתין, אז אתם אומרים לעצמכם " יאללה אני חייב להספיק!!!!!!! " ואז אתם נכנסים למן מירוץ מטורף! ובסוף אתם לא מספיקים כמעט אף פעם...
מכירים את זה כשאתם משחקים מטקות והכדור עף לאמצע תמיד יש את הדילמה מי ילך להביא? אז כל אחד כזה עושה חצי צעד ולא יודע אם להמשיך.. ואז כשאתה כבר ממשיך ואוטוטו אתה מגיע לכדור מגיע זה שמולך ולוקח אותו.
מכירים את זה כשמישהו מחזיר לכם על דלפק מתכת עודף בשקלים בודדים ואין לכם ציפורניים אז אתם לא מצליחים להרים את השקלים מהדלפק, ויש תור מאחורה וכולם מסתכלים עליכם וזה נראה להם כאילו אתם משחקים עם השקל?
או כשאתם באוטובוס קונים כרטיסיה חדשה אז הנהג שם לכם את הכרטיסיה על היד, ועליה את העודף. עכשיו זה הדבר הכי מעצבן, כי זה גם נהג ממורמר שנסע כל היום ועכשיו הוא נוסע בזיג זגים, וגם יש איתכם עוד 2000 ילדים .. ואז אתם אמורים להשתלט איכשהו על העודף שלא יחליק מהכרטיסיה.
מקווה שאהבתם אותי הצחיק נורא.....
אויי...ואני לא יודעת אם הוא יבחין במה שאני כותבת כאן אבל ....בנאדם נורא מיוחד ומשמעותי ...חזר לחיי ....
אחד המדהימים ...טייס..אני נורא שמחה שחזרת....התגעגעתי אלייך נורא...אין כמוך.....
*מלאך שלי אני משתתפת בצערך תיהיי חזקה אנחנו מאחורייך......
לאבוו .......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
