עוד מישהו עייף.....?...
עוד מישהו נחנק עכשיו ממה שנקרא דמעות...?..הן כאלו לא נחוצות...
כל כך הרבה דברים נשארו פתוחים ...שלא אמרתי שלא הצלחתי להגיד ששמרתי שפחדתי לפתוח כדי שחס וחלילה משהו יהרס...
ועכשיו הכל נהרס לי ..הכל מתמוטט לי בין הידיים ....
עזבתי...סיימתי בלי להגיד שום דבר....כמובן בדרך הכי שגורה שיש...אבל אולי עדיף ככה ואולי לא.
ולמחרת...שלא הכל נראה כל כך אפור כמו הבחוץ...ואולי אם יכולתי לראות ולו את קרן האור הכי קטנה ......
היא התנפצה לי היום...
עצוב לי איך שהשארתי הכל ככה...ואיך שדברים נשארו בגדר התחום האפור...שאי אפשר לתת תשובה חד משמעית באמת...
עצוב לי שתמיד הקשר הזה היה בתחום האפור ואני פשוט התפשרתי כי ממש ממש רציתי לשמור עליו או לפחות על מה שהיה ממנו...
עצוב לי להיות צודקת.....ועצוב לי שכולם אותו הדבר בסופו של דבר...ועצוב לי כי פעם אחת....הבטחתי לעצמי שהדברים יהיו אחרת..והם היו...עד שהם חזרו לאותו מסלול...כזאת אני...מבטיחה...כי אני יודעת..מבטיחה ..אבל רק לעצמי...ובסוף...תמיד חוזרת לאותו המקום.לאותה נקודה..אף פעם לא לומדת...כל הכבוד...על הכנות כל הכבוד על הבגרות כל הכבוד על הילדותיות ..כל הכבוד על הטפשות..
כל הכבוד....חצי שנה....שיא ...ממש כל הכבוד...איפה הפרס שלי??....חצי שנה אחת היפות אם יש לציין...חצי שנה של אופוריה..אדירה....ועכשיו זה נגמר...ואני כבר לא אתרגש כשהצלצול המיוחד יפעל כי הוא לא ....ואין מי שיפעיל אותו...והלב שלי לא יקפוץ ויתרגש מכל שיחה...כי זה כבר לא...ואני כבר לא אהיה סופר מאושרת כי זה כבר לא....
תקופה קשה שכזאת.....כל כך הרבה דברים לא נאמרו...
כמו לדוגמא...סבתא..סבתא שלי..היא נושא לא סגור שבאופן עקיף מאד מתחברת לנושא למעללה...
סבתא שלי...שהייתה אחת הנשים היותר מדהימות שהעולם הזה זכה לראות..שלא באמת הייתה סבתא שלי...אבל בהחלט הייתי מוכנה לתת הרבה בכדי להחליף את הקיים ...
סבתא שלי נפטרה לא מזמן...סבתא שלי שרק לפני חצי שנה הייתה אצלנו בחג...סבתא שלי שרק אז גיליתי שהיא אהבה שושנים אדומים....
והבטחתי לבוא לראות אותה עם זר ענק..וכתבתי ביומן של אותו יום שלא לשכוח ...להביא לה.....
סבתא שלי שהעולם שלה רק היה סביב הדאגה והרצון לעזור לכולם ....סבתא שלי...
והיא כבר נפטרה....ולא הספקתי להביא לה שושנים אדומים..!!!ולא הספקתי לבקר אותה...ולא הספקתי להגיד לה כמה אני מעריכה אותה והלוואי ווהייתה סבתא שלי....האמיתית.....
לא בכיתי בהלוויה...כי אני בנאדם חסום ריגשית בצורה מאד קשה....וברגעים של כאב אני מסתגרת....והבכי נראה לי לא נכון...ואז תמיד אני מחכה לרגע שהכל מהכל נאגר בפנים ואז מתפרצת..ממש כמו עכשיו.....
חלמתי עליה חלום....חלמתי שאני עומדת מולה ומבינה שהיא נפטרה....חלמתי שאני מתנצלת בפניה כל כך שלא בכיתי בהלווויה ושזה לא אומר שאני לא אוהבת אותה.....בכיתי והתחננתי בפניה שתסלח לי ...והיא רק חייכה אלי ואמרה לי שזה בסדר...
אמרתי לה שאני רוצה אותה קרוב ושאני מצטערת שלא ניצלתי את הזמן איתה והיא רק חייכה ואמרה שהיא "פה" והצביעה על הלב...ואז בכיתי בהיסטירה בחלום ואמרתי לה שאני רוצה אותה פה כאן ...ממש כאן ולא בלב...
ואז התעוררתי בבכי ובפאניקה אדירה....ולא הצלחתי להרגע ל40 דקות בערך....
הרבה דברים לא נעשו והרבה דברים לא נאמרו...ותחושת פספוס והחמצה אדירה מקננת בי...שזה נורא....
סבא שלי....שלא באמת סבא שלי נשבר שבוע אחרי שסבתא שלי נפטרה...סבא שלי שתמיד היה הדמות החזקה....בנאדם מבוגר שעומד על רגליו צלול בדעתו מצחיק חכם שנון...
לקה עכשיו באירוע מוחי....וחלקים מסויימים נפגעו ..כמו לדוגמא היכולת לדבר ברור או הזכרון...
סבא שלי....אהב את סבתא שלי עד הרגע האחרון וכנל לגביה....זה הזוג היחיד בעולם הזה שיכל לתת לי תפנית על הדעה שלי בקשר לנישואין...ואהבה....
הזוג היחיד שהיה אפשר להגיד שהם באמת היו מאושרים...
וזה קשה...זה ממש קשה....וקשה זה בלשון המילה המעטה...
זה עצוב וזה שובר מבפנים.....ועם זה עוד המון דברים...והתקופה הזאת לא נהיית טובה יותר משום מה....
הלבד הזה הורג אותי...בדידות שלא הורגשה בעבר...חור שחור גדול...ריקנות ושום דבר לא גורם לזה להגמר.....
בע"ה....בשם ה' נעלה ונצליח.....
ובע"ה...זה יגמר..
ובע"ה...דברים יתחילו לחזור למסלולם...אבל המסלול הנכון לא זה שאני תמיד בוחרת....
ובע"ה...נתגבר על הכל....כי שום דבר הוא לא לנצח...
וגן עדן...לא רחוק...
Heaven is'nt too far *
Haven is where we R
"אם יש גן עדן ככה הוא נראה..אם יש גהינום ככה הוא מרגיש..."
"אם יש גן עדן..או מקום מסתר עכשיו,חבקי אותי ,את כאבי וקחי אותי אליו.."
פוסט לא ממצה ...עייף חסר,ודיי לא קשור......הלוואי ודברים היו נראים אחרת..התחום האפור צריך להמחק....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
