מבחינתי אנחנו חיים במקום נוראי. מקום שבו בכל רגע מסביב לעולם קורים מליוני דברים רעים. מקום שמקיף כל יצור חי בכל סכנה אפשרית והמשימה שלנו היא פשוט לשרוד את כל הרע, בחיוך. אני חייה בעולם שבו ההנאות הכי גדולות מתגלות כסכנות הכי גדולות. עולם שמאלץ אותנו להתמכר לדברים, ואז הורג אותנו כתוצאה מכך. עולם שבו אנשים שמנסים לתרום מעצמם לזולת נפטרים בטרם עת ופושעים נאציים הולכים בשיבה טובה. עולם שבו ילדים מתאבדים בגלל פייסבוק, נשים נרצחות בגלל גט, אנשים נרצחים בגלל צבע עור, קשישים נדקרים בגלל כסף. אני חייה בעולם שבו מדי יום נהרגים בני אדם בכבישים. עולם בו אנשים ממש עשירים שמסוגלים לצייר רגלים ארוכות עם בגדים מעליהן מחליטים בשבילי איך אני צריכה להיראות, כמה אני צריכה לשקול ומה ללבוש. עולם שבו אין זה מובן מאליו לבני נוער שכאשר יגדלו, יוכלו לממן לעצמם קורת גג ולקנות לעצמם אוכל. עולם שבו הכל קורה הפוך, רע פוסח על הרעים וטוב פוסח על הטובים. עולם שבו אצל רובנו- העצב גובר על השמחה ומלווה אותנו יותר. 

אנחנו חיים בעולם בו הכל קורה הפוך וכולנו ממש בסדר עם זה, אז מי אני שאפקפק?

מיליון סינים לא טועים.