נכון שצרחתי כמו חולת נפש.

נכון שהשארתי לך סימני ציפורניים על כל הגב, אבל גם אתה השארת לי שטפי דם. גם אתה השארת לי כך כך הרבה עצבים שלא היה לי לאן לתעל.

כל כך הרבה תסכול ועייפות שלא יודעים מרגוע, ההיפך, הולכים ומתגברים. וזה לא טוב לי עכשיו, כל החוסר רוגע הזה. אני בתקופה הזאת בחיים שהכרחי לי להיות הכי מפוקסת שיש, כי אני אוטוטו חוצה את קו הסיום. אוטוטו מתקרבת לפרק החדש והמיוחל הזה בחיים שלי. 

כל פעם שאנחנו רבים אני מתגעגעת אליו כל כך, כי אני יודעת שרק החיבוק שלו ישכיח ממני את כל החרא. חוץ מזה שבא לי נשיקה וחיבוק וכירבול.

בא לי לקום אתך בבוקר, בלי שטף דם ובלי עצב ומחשבות, רק אתך.

אוף, יום ראשון