לפעמים אתה מנשק אותי ואני מרגישה מחנק. כאילו שבא לי לדחוף אותך מעליי ולנשום עמוק. ללכת ולא להסתכל עלייך. לפעמים התחושה הזאת כל כך חזקה שהיא משתלטת עליי ואני פשוט מעיפה אותך מעליי. זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, כי אין כל הצדקה לטמטום הספונטני הזה שאני מרעיפה עלייך. ואתה אוהב אותי. אוהב אותי הכי הרבה בעולם ומכבד אותי כל כך. האמת היא שגם אני אוהבת אותך. כזאת אהבה שלא לגמרי ניתן להכיל את כולה, שגורמת לי לחשוב עלייך ככה באמצע היום ולחבק את עצמי. לפני יומיים סוף סוף שכבנו, על אמת. אחרי מעל לשנה שהמתנו בסבלנות (או שלא) עשינו את זה. לא היו נרות ופרחים וזיקוקים כי אנחנו פשוט לא מהזוגות האלה. אבל זה היה משהו ששנינו חיכינו לו, וידעתי שאתה הבן אדם הכי נכון לי מהבחינה הזאת של לאפשר לך להכיר אותי בצורה כזאת, וכמובן שההיפך. היו לנו יומיים לבד והסקס היה עניין ספונטני. חזרנו מבית קפה על החוף, צפינו בסרט ואני כרגיל הצקתי לך, התפשטנו ושאלת אותי "vous les vous coucher avec moi ce soir?" הוצאת קונדום ופשוט ניסינו. האמת היא שכאב לי ממש ממש ממש, אבל עצם העובדה שיש בנינו כ"כ הרבה כימיה, גם מינית, עזרה הרבה. כשסיימנו עם המין נסענו לאלונית וקנית לי שוקובו אח"כ חזרנו הביתה ונרדמנו עירומים ולסיכום בילינו בנעימים

אז נכון שלפעמים ניכר על שנינו חוסר הניסיון וזה קצת מבאס, אבל אנחנו בסך הכל לומדים אחד את השני. 

תודה על זמנים נפלאים והרבה גלידות (ומין), אתה החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותך