התעוררתי הבוקר ושקלתי את עצמי. זרחתי. כי ראיתי שירדתי 800 גר' מאתמול. ביום אחד. אחריי שירדתי מעט מדי ולאט מדי (יחסית לאי אכילה) כמה ימים. וככה לא רק שעמדתי במטרה שלי, לרדת תוך שבוע קילו, אלא גם הורדתי יותר ממה שתיכננתי. כנראה הנוזלים הפריעו בימים הקודמים. לא שעשיתי את זה שונה הפעם. אבל זה נותן תקווה שאצליח במשימה, נותן מוטיבציה. אין כמו לקום בבוקר, להישקל ולגלות את זה. איזה כיף!

אתמול נאלצתי לאכול. ניסיתי להמציא תירוץ, אבל אם הייתי מנסה לשכנע יותר אז היו עולים עליי. לפעמים צריך להראות להם שאת אוכלת. לא רק כי יש פעמים שאין ברירה, אלא גם כדי לא לעורר חשד. אפילו ביס להראות להם, שלא לעורר בהם חשדות. אז מצד אחד לא ביג דיל. וגם לא יישמע לכם ביג דיל כי זה היה רק כ-50 גר' ביצה מקושקשת וקצת סלט עם רוטב. לא נשמע לכם ביג דיל נכון? אבל כמו מה שאמרתי בפוסט של אתמול, אם אני אוכלת אפילו קצת, או שאני עולה קצת במשקל, או שאני לא יורדת בכלל. זאת ההוכחה שלי. אכלתי טיפה סלט וביצה ולא ירדתי כלום. וזה הדבר היחיד שאכלתי אתמול. מבינים עכשיו למה דיאטה רגילה או אכילה מבוקרת לא עוזרים לי? מבינים למה אני נאלצת לא לאכול בכלל?

היום בינתיים לא אכלתי כלום. גאה בעצמי. שתיתי המון מים. איכשהו אני תמיד שוכחת לספור כמה כוסות. כי אני נוטה להתמכר למים, וזה יכול להיות מסוכן. אז אני עוצרת את עצמי באיזשהו שלב. מצד שני, אם אני שותה הרבה מים, יש יותר סיכוי לאזן את המצב. המצב שאם אכלתי קצת, אני יכולה לשתות הרבה מים וזה (לפעמים) מנטרל. אז על מים אני לא מוותרת. זה גם עוזר לא לאכול ולהרגיש מלאה בבטן. אבל אני גם ככה לא רעבה. אם הייתי עושה דיאטה רגילה כן הייתי רעבה כל הזמן, והייתי מפנטזת על אוכל בלי סוף. בזכות אנה אני בכלל לא חושבת על אוכל, ואומרת "לא" כל כך בקלות. אני אוהבת אותך אנה. בזכותך אני מרגישה יותר טוב. בזכותך אני לא מרגישה חזירה. בזכותך יש לי סיכוי לעבור את העצבנות שלי על החיים.