היא היתה שרועה על המיטה באדישות מנומנמת כשהוא פתח בשקט את הדלת של החדר והתגנב בצעדי חתול מאחוריה. הוא נשכב על המיטה ומיקם את עצמו בשארית המקום שנשאר מאחוריה, והיא סובבה אליו את ראשה וחייכה את החיוך הכי מעושה והכי גדול שאדם שהרגע הקיץ משנתו יכול להפיק. כשהוא נישק את צווארה ברכות, היא היא העניקה למצח שלו נשיקה קצרה ומתוקה. הוא כיסה את שניהם בשמיכת הקיץ הדקיקה, והיא נצמדה אליו כל כך עד כדי שאפשר היה לחשוב שהם גוף אחד, נשמה אחת. כשהוא כרך את זרועו סביבה, היא שילבה את אצבעותיה בשלו. הוא הצמיד את ראשו לשלה והיא יכלה להריח את הקפה של הבוקר ששתה זה מכבר. כשהוא העביר את ידו בתספורת הקצרה שלה, היא חייכה ועצמה את עיניה. הוא ניסה לשיר לה שיר שהיא אוהבת, היא צחקה ואמרה שאלו לא המילים. הוא אמר שזה לא משנה, והיא ידעה שהוא צודק. הוא עיסה את צווארה הכואב, והיא עיוותה את פרצופה בכאב ובעונג. לחשה "אני אוהבת אותך". הוא אהב את הדרך בה היא משאירה את הפה שלה פתוח לכמה שניות אחרי שהיא מסיימת לדבר. שניהם עצמו עיניים והוא חיבק אותה חזק. הוא רצה שהיא תישאר צמודה אליו לנצח. היא רצתה שהוא לעולם לא יעזוב. הוא חשב שזה לא אחראי לאהוב מישהי כל כך. היא חשבה את ההפך. הם השלימו אחד את השניה.

נֶמָשִׁים

שמרגישה יפה לשם שינוי, ומצד שני בודדה כי היא שונאת ניתוק קשרים עם אנשים שהיא אוהבת