Boy Anachronism

נשימה 

שש...נשימה. שבע....נשימה. שמונה...נשימה. ת..ש..ע! נשימה. עש..ר! נשימה.יאללה עוד שניים. אחת..עשר..ה! נשימה. שתיי..ם ע..שרה! היא לוקחת ממני את המשקולות עם חיוך מרוצה. אני קורא לה סאדיסטית, אוהבת לראות אותי סובלת. בינתיים היא הולכת להביא לי משקולות כבדות יותר.

"את צריכה להתחיל לבוא עם גופיות," היא אומר לי. "כדי שתיראי אם יש תוצאות וזה.." היא לא יודעת עליי, ואני לא בטוח אם אני רוצה לצאת בפניה מהארון. אבל איכשהו לא כל כך אכפת לי.

אולי היא שמה לב שאני מדבר על עצמי בזכר, אולי היא מתעלמת. אני בוהה בשעון, במחוג השניות זז לאיטו, תיק. תיק. תיק. הוא מגיע לעשר. "יאללה, עוד סט." 

בית 

לאורך החיים שלי היו לי המון בתים. לא אני לא מאלה שעוברים דירה המון, הכל עיניין של הגדרה. יש את הבית של ההורים, שגדלתי בו, יש א הבית של סבא וסבתא, הייתה הדירה שגרתי בה בתל אביב, אני יכול להרגיש בבית במעונות של שרית אם רק אחליט, ואני מתחיל להרגיש בבית כאן, בבית שלו.

גם העבודה שלי בתמנון בזמנו הרגישה כמו בית, הייתי שם הרבה יותר מבדירה לדעתי.

אני חולם על בתים שונים, יש בהם מרפסת, אולי גם גינה. יש בהם עדן חלון נוח, והמון גשם, אולי שלג.

הבית הוא איפה שמרגישים בטוחים, לגבי איפה זה אני עדיין לא בטוח. 

עוד שני מושגים שמיאל נתנה, עוד שניים מחכים לי, אבל את זה אני אעשה אחרי האימון עם הסאדיסטית מהקטע הראשון ^^"