אתה מוצא את עצמך יושב בחושך במרפסת
והירך שלך מכוסה טיפות מזעריות של דם
שתי כוסיות וויסקי וסיגריה
הספיקו כדי להזכיר לי למה
אני לא רוצה לחזור למקום הזה
הגוף שלי
צורח ובוכה
והניסיון לזכור את הפעם האחרונה
שהרגשתי כל כך מזוהמת
גורם לי לרצות למות
מהשנייה שנכנסת
ידעתי שאני לא רוצה את זה
ידעתי שזה עומד לכאוב לי
אבל רציתי אותך
רציתי את האהבה שלך
במקום זה קיבלתי כאב
ויריקה בפנים
את הציניות דשלך
בטון קפוא כמו קרח
ורק למקרה ששכחתי
תזכורת
את לא קיימת כשאת בוכה
לאף אחד לא אכפת למה
את לבד
ואת תיצאי מזה לבד
כמו שתמיד עשית
ואני תוהה
מה הפואנטה בלהילחם על הביחד
כשאני נלחמת
לבד

אבל יש את הקול המאזוכיסטי בי
שהתגעגע לכאב ולדם
יש את הצד
ששמח כשהקאתי את נשמתי
זה בלתי אפשרי להילחם בכאב
עם אהבה
כשאתה לא מרגיש נאהב
אז אני אחזור להלחם בו בכאב
שתהיה שנה טובה
שנה של תקוות שווא
שתחזיק אותי בחיים עוד 12 חודשים
ותגרום לי לשכנע את עצמי
שהקיום שלך הוא יותר ממספיק
בשביל להחזיק אותי חיה
ולמות מבפנים