כדורים צבעוניים בטעמי פירות
שעושים טוב לנשמה
כדורים צבעוניים ובועות כתומות
חיוכים ואהבה וגעגוע
ואיזה שיר ישן מלא אנרגיה
קצת אהבה כנה
קצת אופטימיות
נסעתי באוטובוס ושמעתי מוזיקה, הראש שלי היה מלא בך, וכל מה שמחוץ לראש ולאוטובוס היה רטוב וגשום.
היד שלי קפצה אל התליון שלי. מסוג התליונים הצבעוניים עם גרגר אורז בפנים שכתוב עליו משהו.
שלי אדום כתובות עליו מילה בכל צד
Honest
Love
ביחד או בנפרד, זה מלווה אותי. מזכיר לי את הנסיבות. מזכיר לי כאב. מזכיר לי לא להתמסר לגמרי. מזכיר לי להעריך את הרגע. מזכיר לי לאהוב בכנות.
אני אוהב אותך בכנות, מעבר לשגעונות שלי. אתה עדיין כאן, אז אני מניח שגם אתה אותי. אתה מרגיע אותי כשקשה, אפילו לא בכוונה פשוט צריך אותך שם ואני נרגע כמו בקסם.
לא הרגשתי ככה מאז שניקול הייתה. מסיבה לא ברורה לא ענית לי כשניסיתי לדבר עליה. אתה לא רוצה, אני לא יודע למה, אבל אתה צודק באיזשהו מקום. זה כאב שלי, ואני צריך להפסיק לנסות לקבל מענה לכאב ולאובדן שלי אצל אחרים, או במקרה הזה אצלך.
פשוט מזכיר לי אותה. התחושה שלי איתך, כמו כשהייתי לידה. אני פשוט נרגע. מספיק המגע שלך, החיבוק שלך, כדי לתת לי להתפרק, או כדי לאחות אותי מחדש.
יכולתי לכעוס עליה מעבר לשפיות, אבל משהו בקול ההיגיון שלה, שלרוב לא עובד עליי אצל אנשים אחרים, פשוט הרגיע.
במשך כמה שנים, מאז שהיא התאבדה, התחבאתי מאנשים. אני עדיין מתחבא. יש עליי מסכה, כמה מסכות שמתחלפות. רובן מנצנצות ומלאות נוצות צבעוניות. יש סביבי מספר חומות, לעיתים רחוקות אני פותח את השער של החומה החיצונית, לא יותר.
כשחזרנו לקשר, רצית שאוריד את המסכה. אמרתי שאנסה.
ואז בבום מוחלט, ריסקתי את החומות לאבק. ואני צריך ללמוד עכשיו לחיות עם העובדה שיש אדם כלשהו בעולם שאני חשוף בפניו. אדם כלשהו שאני סומך עליו מספיק כדי להיות איתו אמיתי ופגיע.
זה לא כזה מפחיד רוב הזמן, כל עוד החרדות לא משתלטות.
העייפות מתגברת עליי. הלילה אני אעשה משהו שנשבעתי לפני שנים שאני לא אעשה יותר. הלילה אני אחבק את ניקול בראש שלי כשאני ארדם.
אני חושב שאולי אתה עושה לי מספיק טוב כדי שאני אצליח סוף סוף להשלים עם המוות שלה.
6 שנים, לא הגיע הזמן?
כינוי:
Boy Anachronism
בבלוג זה
בכל הבלוגים
