אז מה ? יפה לי לנטוש לחודש ...
למען האמת זה הרגיש הרבה יותר
ובכלל אני משתגעת לי פה צעד אחר צעד
כולי מתכסה בצבעים של האנשים שמסביבי
או שפתאום נתקלתי במראת המציאות וראיתי את הצבע של עצמי ?
מי יכול להבטיח לך שיהיו לך חברים אמיתים ?
מי יכול להבטיח שיאהבו אותך ?
והאם הוא יכול להיות אותו אדם בעצמו ?
אני פשוט לא יודעת כבר לאיזה כיוון לברוח
וקשה לי בלי לכתוב
גם אם זה נראה לכם חסר היגיון
כי אני לא כותבת דברים עמוקים או מעניינים במיוחד ..
אבל תחזיקו חזק
זה לא מה שחשוב
כי אני כולי לבד
מכף רגל ועד ראש
ואני כבר לא נלחמת
נכנעתי.
נטשו אותי כל שבבי התקווה
ואני פה חרדה כמו אמא שלי
גם כשכלום לא קורה
אל תנסו לשטות בעצמכם
ולנסות להבין פה משהו עמוק
אני מה שרואים
כשאני כותבת
ברגיל אני שום דבר מבחינתי
כבר מנסה להיות רגילה ומפחדת להיות מיוחדת
מעדיפה אולי
כי ננטשתי
נחזור בהמשך הלילה לאיזה פוסט עמוק למראה עין
חיבוקים ואנרגיה שלילית מידי
קסם