הכל משתנה ואני רואה אנשים שמזכירים לי אותי לפני שנתיים ושונאת אותם על זה שהם מצליחים להיות אני ואני לא .
והכל זז
ואני מרגישה את כדור הארץ טס לי מתחת לרגליים ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל לעצור אותו
כי זה כל מה שאני רוצה
לעצור לרגע
לנשום
לישון בלילה ולקום בבוקר
להגיד בוקר טוב לבנות וללכת לים או לסרט
בלי לחץ
בלי פלאפון
בלי ווטסאפ
בלי פייסבוק
בלי אנשים שיושבים לי על הראש
בלי אמאבא
בלי מחויבות ואחריות
בלי לחשוב מה אחרים יחשבו
בלי לדאוג לאנשים אחרים
בלי לשים לב מה לבשתי ואם החוטיני מתאים לפרנץ בציפורנים
לשים חולצה של הביטלס וצמידים של הלו קיטי
לשים אוזניות ולשכוח מהכל
ולשבת איפשהו
במקום שלא ידעו עליי
מקום שלא התקיים
לכתוב המון מילים שרצות לי בראש בלי קשר אחת לשניה
לא לחשוב על המשמעות
לא לראות מעבר לאופק
להביט על העתיד ולראות מלא צורות גדולות תכולות סגולות וורודות , וזהו
לא מעבר
לשקוע באדמה עלייה אני יושבת , ולהרגיש כאילו העולם מאט לפתע
רק בשבילי