דברים שרציתי לומר

התחלה של משהו לא ברור שכתבתי לפני דיי הרבה זמן

ביקורות וחוות דעת יתקבלו בשמחה, תהנו 

קלרה לא הייתה כמו כולם, אבל בעצם, מי כן? היא אהבה את הגרביונים שלה צמודים ואת השיערות של קצרות

היא תמיד התעטפה באיזה שהוא תכשיט או פרווה או גבר שהלם את אופייה למדי

המיטה שלה בדרום ברוקלין הייתה נמוכה ורחבה, בניגוד למי לעבר בה,

קלרה ידעה תמיד מה להגיד ואיך להתנהג, היא הייתה מחוננת בכל הנוגע לתרבות הדיון ואלתורים

מאסטרית שכזו לא פוגשים בכל יום, ורק מעטים יודעים להעריכה, למעשה לקלרה לא היו חברי אמת למעט גרוקובסקי

שהיה שותפה לדירה ואדם שווה לכל נפש , ואהב את נפשה של קלרה כמו שאיש מעולם לא ניחש,

אך תשוקתו האמיתית הייתה למינו שלו ואת זאת ידעו רק קלרה ושותפיו המזדמנים שלא חשו צורך לתהות בנושא.

קלרה הייתה יפה וגבוהה ממש כמו בספרים, לעקבים שלה היה רעש של נחישות ולמסטיק שלה טעם של ניקוטין

כל ערב לקחה את המטרו כל הדרך למנהטן כדי לשחק, לא, היא לא שיחקה, היא החייתה...

להחיות דמויות שהתחלפו ממש לנגד עיניה בלי לומר מילה, היום היא מעופפת לה עם מטריה מעל הקהל הנפעם

היא תחייך וצחק ומאחורי הקלעים אולי תעשן איזו סיגריה עם השחקנים.

היא שומעת עכשיו מוזיקה באוזניות הגדולות והמרשימות שאבא קנה לה לחנוכה

היא מודעת לעצמה, כזאת היא קלרה, היא יודעת שהבחור עם השיער השחור והנעליים השטוחות עכשיו מביט בה

הרי היא יפה וגבוהה, והשיער הצהוב שלה מושך תשומת לב, בגלל זה היא צבעה אותו ככה,

אבל היא כבר הספיקה להעביר את העיניים הסורקות שלה עליו למספר שניות כדי לשלול, הוא הרי תייר,

וכולם יודעים שעם תיירים לא מתעסקים, כי עסקי חוץ כמעט תמיד נגמרים רע.

אז היא תרד בתחנה ותלך את שני הבלוקים הקבועים,

היא תקנה אולי סאבוי או אשכול בננות מהאיש הזקן והמרוט שעומד בפינת הרחוב ערב ערב מאז שהיא הגיעה לשם,

הוא תמיד מחייך אליה, ואומר סלאם, קלרה יודעת מה זה אומר, אבל רק איתו למרות הכל, היא לא יכולה להוציא מילה מהפה חוץ ממבוקשה ומחירו.

אולי הוא מזכיר לה קצת את סבא, בכל זאת, הקרחת המלבינה, הרזון החריף, והעיניים הטובות, אבל היא משתדלת לא לחשוב על כך יותר מידי