בזמן האחרון היה לי המון רעיונות להמון פוסטים
ולא העלתי אפחד
כי לא היה לי פאקינג זמן לכתוב
וכי אני לא מכירה את עצמי כנראה
ואני צריכה להתחיל לזכור
שאני לא יפה וכוסית אז אין שום סיבה שיתחילו איתי
ושכשאני מפילה על עצמי משימות ובהתחלה אני באדרנלין ואושר מזה שהכל עובד כמו שצריך זה הרגע לעצור .
כי אחרי זה הכל נופל בבום
ואני מתחילה להרגיש כאילו אני נוזלת לביוב הכי מטונף שיש ואין לי שום דרך לצאת משם
ואני מנסה להשתמש בשיטת "ה10 דברים שגרמו לי לחייך היום" ואני רואה אותם מולי והם כל כך מטושטשים ומוסתרים עלידי כל הרע שקורה
ואני פשוט בביוב המגעיל הזה ואני מרגישה שהכל רק הולך ונהיה גרוע יותר , ואני לא יצא משם בחיים
אני יודעת שאני יצא משם
אבל כרגע קו האופק הורוד שלי חסום על ידי חשיכה שחורה משחור ושום נר חנוכה לא יאיר לי את הדרך
וכבר פשוט נמאס לי מהכל
ואני רוצה שהכל פשוט לא יזוז
שהמחשבה שלי תפסיק לקפוץ מדבר נורא אחד לאחר
ושאני לא יחשוב על כלום ועל כל המניפולציות המזדינות של חטיבת ביניים
ועל כל הילדים שאני מתחילה לדרג לפי נושאים כמו פרחה מצויה
ועל השיעורים שאני יכשל בהם כי הראש שלי כ'כ צפוף ודחוס
והכל פשוט רע
הכל רע
רע
ונימאס לי מהכל
ולפעמים הייתי רוצה קצת אומץ בשביל לחתוך או לעשן או משו
חבל שאני כזאת פוסי מזדיינת שאפחד לא שם עלייה .
חג שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
