אני מרגישה את התחת שלי כואב בטירוף ואני לא יכולה לזוז כמו שקורה כשאני נופלת עליו .
למי שלא הבין את המטאפורה (כמוני וזה ... ) הגעתי לשפל המדרגה .
ויפה לי אומללות , כי מפה הכל מרגיש לי בנסיקה
למרות שעכשיו מגיע מחזור וכל הזין הזה , ויסכימו איתי זקנות השבט ששום דבר לא יכול להשתפר כשאת במחזור .
אז עכשיו אני יושבת בשקט שלא כהרגלי
מקשיבה לדממה שמבשרת על הסופה שקרבה ובאה
ומנסה להחזיק בכל כוחי את אחד העצים האיתנים שעומדים סביבי כדי שישמרו אותי עם רגלים לא גבוהות מידי מהקרקע
בחיי אני אסמוך על העצים עבי השורש הללו
אבל פה אני מגישה כמו מדבר סהרה
ואין לי במה להאחז חוץ מבנפשי
חזרתי להיות קצת מבולבלת
מתי בדיוק התחילה השגרה ואיך הצלחתי לפספס אותה גם השנה ?
מאוחר מידי להיוולד בארצות הברית ולחיות כמו שהייתי רוצה באמת ?
לעזאזל איתכם רגשות אשם שנחתתם כך על אמא ואבא
יכול להיות שסיימתי ? יכול להיות שזה מקסימום הזמן שביכותי לשמור טינה לבנאדם ?
שנתיים זה לא סיפור , אני יכולה בלב שלם להגיד שהוא לא מזיז לי את הקצרה בשיערות הרגל .
הוא משום מה כל הזמן יושב לי בתודעה , ואני לא יודעת אם זה אמור להיות ככה ...
כי הוא מת , ואנחנו מתגברים על זה , ואפילו יפה מאוד , אבל אני כל הזמן רואה את התמונה שסבתא הניחה ליד הכיסא שלה בראש.
ואני רואה את החיים שגם ככה לא היו לצוח זולגים ממנו לחלוטין ומתפללת שימצא איזה אהבה או יאבד את שפיותו רק שמשהו יגאל אותו מהאומללות והציניות שהוא שקוע בה.
זה בעצם הכל וכאן מסתיימים שידורינו לערב זה
שיהיה לכם המשך נסיעה מעולה ואל תשכחו לחגור חגורות
חושבים - חיים (;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
