לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דברים שרציתי לומר


הלוואי והייתי עמוק

Avatarכינוי: 

בת: 28





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2014    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2014

שוקעת


אני שוקעת פה במעין ביצה חסרת משמעות שחונקת אותי עד תם

אנחנו יושבים בבית, ועושים כלום

אנחנו הולכים להסתובב, ועושים כלום

"החברים הכי טובים שלי" ואני לא יודעים מה לעשות עם עצמנו וכבר אין לנו על מה לדבר חצי מהזמן

אנחנו אמורים להשתגע, לצחוק ולעשות דברים מטומטמים

ליצור זכרונות טובים, שאחר כך אני אוכל לומר - 2014 - שנה מדהימה

כרגע, כל מה שאני עושה, זה להדחיק את העובדה שאני חייבת ללמוד

ולשבת לראות סרטים ולכתוב פה את הבאסה שלי

אני מרגישה שאני חוזרת למקום הזה בראש שלי, שאף אחד לא אוהב אותי

אני שונאת את המקום הזה, אבל יותר מזה - אני שונאת את עצמי, שאני חוזרת לשם כל פעם, ועוד מצדיקה את זה ששונאים אותי

אין חברים אמיתיים, אין על מה לדבר עם אף אחד, אין לי כבר חשק לעשות שום דבר

אני שונאת הורמונים ואת גיל ההתבגרות, יש סיבה שקוראים לנו טיפש-עשרה. 

נכתב על ידי , 17/5/2014 15:39  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צפירה 2014


אוקי... סבא סבא סבא סבא

היי סבא ! הרבה זמן לא דיברנו, כן אחלה טקס הרים הבצפר, הריקוד היה קצת מיותר, ולמורה שהקריא קדש קצת קפץ הקול, אבל היה בסדר בסך הכל נכון ? אז מה, אני אכתוב אחר כך פוסט על איך שאני מדברת איתך בדקה הארוכה הזאת, כאילו שערי שמים נפתחים לקולות הצווחה של לבבות השכולים, לדקה קלה בה אני יכולה לדבר איתך, אני יודעת שאתה קצת מאוכזב ממני בדברים האלה שבהם אני מאכזבת את עצמי, ואני רואה אותך מביט בי בשמחה עייפה כשאני נכנסת בדלת בראשי בהילוכים חוזרים, מרים את ידייך הרועדות לחבקי, על אותה הכורסא, עם אותה האישה, באותו קיבוץ, באותו חדר קטן עם שיפוץ מטבח, ראיתי במהלך השנים איך החיים זלגו לך בבעד העיניים, עכשיו, בדיעבד, אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה קשה היה לך, איזה עול נשאת על הכתפיים, בן שכול, בן יחיד, אבל לפני הכל בן אדם, עקשן ונודניק, מצחיק וכל כך אכפתי, חכם מעבר למה שידעתי שאפשרי, וסקרן מעבר למה שאי פעם אצליח לדמיין, אתה סבא, יכולת לפי דעתי להיות חבר טוב שלי אם גדלנו יחד, ואני מודה על ההזדמנו שניתנה לי להיות נכדתך הקטנה ביותר, ללמוד תחתיך לשחק שח, אבל לא דמקה, זה משחק בשביל סבתא, סבתא שעכשיו יושבת בחדר הקטן שהחזקתם יחד במשך שנים, עם המטבח המשופץ, והתמונה שלך מעל לכתפה הימנית, אני מקווה שלא הכעיסה אותך כשמכרה אחרי לכתך את הפטיפון והחוברות, אני כעסתי מספיק בשביל שנינו. אתה יודע סבא, גם לפני שהלכת, הדבר הראשון עליו חשבתי בצפירה של יום הזיכרון הוא אתה, אולי באמת הקשר הסמנטי השפיע על תת המודע שלי, כי אתה האיש בעל הזכרונות, מלך הארכיון, אדון הסיפורים, ואולי כי באמת הקשר הכי קרוב שלי לשכול הוא אביך, סבא רבא שלי, שנהרג במלחמת השחרור, ואני יודעת לפי כתביך, כי אובדן זה היה קשה מנשוא, הערצת את אביך בכל קנה מידה, ולא חשבתי אף פעם על מישהו אחר קרוב אליי בדקה זאת, אז נכון ישנן הרבה דקות בחיי שמוקדשות לך, אבל זאת ספציפית, הכי משמעותית, הכי גלויה, אני נורא מתגעגעת סבא, אני מקווה שכמו שאתה בטח עצוב כשאני מאכזבת, אתה שמח כשאני כובשת ומצליחה, ואני מבטיחה לך כאן ועכשיו, על רחבת הדשא הזאת שעלייה אני עומדת כבר 5 שנים בטקס יום הזיכרון, כי אעשה את כל שביכולתי, לעשות טוב, לבנות משהו חדש, להיות חלוצה ולהמשיך את דרכך, אני אעמוד על האידאלים שלי, אני אעשה את שמצפון ליבי אומר לי, אתה עוד תתגאה בי סבא, אתה תראה.

 

קולות הצפירה נחלשים, מנהל בית הספר לוחש במקירופון - תם הטקס

נכתב על ידי , 5/5/2014 12:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,082
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , המשועממים , שטויות וכיף
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לfan of fun אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על fan of fun ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)