דברים שרציתי לומר

הדפים של לוח השנה מתהפכים במהירות מטורפת, והשנים זזות כמו הציורים הקטנים בפינת הפנקס.

הזמן זז כל כך מהר, כל כך מהר שאני כבר לא יודעת אם שווה להתאמץ בכלל

הרי זה מה שאנשים עושים כל החיים, מנסים לעצור את הזמן

עם נשיקה, משקה, או מכה (או המכה הגדולה הבאה)

ואני מידי פעם נעמדת, מול לוחות שנה קטנים שממוקמים במקומות הזויים

(מי שואל את עצמו באיזה חודש אנחנו נמצאים ולמי יש יומולדת בשירותים? או בזמן שהוא מחמם אוכל במיקרו?)

ואני מביטה, לא בטבלת הימים או בתמונות הנופים הקסומים אליהם אף פעם לא אגיע

אלא בכל הימים שקדמו לעמוד הזה, כמה מאמץ, כמה מחשבה, כמה סבלנות וסבל וכמה אהבה הובילו לרגע בו אני יושבת על האסלה ומחזירה את החביתה של סבתא לטבע, לא רק שלי, למען האמת בעיקר לא שלי, אלא של כל מי שנמצא כרגע בנקודת הזמן שבה אני יושבת על אסלתי הקרירה, כל מי שצלח את מכשולי החיים שהוצבו לו עד כה, כל ילד שאהבה וכאבים הושקעו כדי שהוא יוכל להיות באותה נקודת זמן, כל צמח שגדל הרחק מהשביל ולא נרמס, כל דג שמשוטט באקווריום ממש כמו זה שלידי, ואפילו לא מודע לגודל של עולמו, כוס יין מגודלת.

לחודש האחרון אני חיכיתי שנים, זה נשמע מוזר כי איך אפשר לחכות לחודש שנים הרי הוא מגיע כל שנה, אבל יולי 2014 היה מיועד להיות הקיץ הטוב בחיי, אך דברים קורים, גשרים נופלים כוכבים מתכווצים ואז מתפוצצים בסופר נובה משוגעת, וחצי מהחודש שלי הלך לעזאזל.

ואני יושבת עכשיו בבית, איפה שאני נורא לא רוצה להיות כרגע, שומעת חדשות שאני לא מוכנה לקבל, ומתכוננת ליום הכנה לצבא שמעולם לא בחרתי.

אז מה אם כל סרט קצת עמוק שמדברים בו על מוזיקה טובה וספרים איכותיים אני ישר נכנסת למצברוח השראתי ובאה אליכם, הקוראים הנאמנים שלי, זה לא אומר שאני אקבל חזרה את החודש שלי, זה לא אומר שהזמן ייאט או אפילו יביט לאחור, זה גם לא אומר שאפילו אחת מהמשפחות ששכלו בניהן במחלמה הזאת יקבלו את חלליהן חזרה, וזה ממש לא אומר שמישהו קורא פה.

הזמן לא בשליטה שלי, המוות לא בשליטה שלי, אם תקראו פה זה לא בשליטה שלי, אבל בחיים שלי עוד יש לי מידי פעם מילה בנושא, לפעמים אני שולטת על המילים שיוצאות לי מהפה, על המחשבות שמסתובבות לי בראש, על חלק מהפעולות שאני עושה, אז אני אנסה להרחיב את השליטה שלי פה, כי למען האמת, אין לנו ממש משהו אחר לעשות בחיים העלובים שלנו, לא?  

כשמגיע הקיץ הפרחים נובלים

כשהשמש מחליטה פתאום להפגיז בכל כוחה

כי באופן קבוע כמעט לחלוטין

בארץ ישראל הקיץ לא נלווה רק בחום ביקיני וזיעה

אלא גם בפרחים שנובלים

ובגננים שבוכים

תמשיך לנסות ולהציל את העולם

כי אנחנו כבר התיאשנו ממזמן

וכל החיילים שילכו לקרב עם תקווה בידם

יחזרו עם פחות מידי דם

אז אתה תמשיך לקנות מכוניות יקרות ומכשירים מתוחכמים

ולנו לעם שהובטחה לו הארץ

יהיו בקרוב לאוסף עוד כמה יתומים

אל תאבד את התקווה איש עטלף

אל תאבד את האמונה בחיים

כי יש אולי כאלה שמאמינים באלוהים

אבל יש כאלה שכבר לא מאמינים