עברה שנה מאז שפתחתי את הבלוג הזה. מאז שבאתי ואמרתי  "הנה אני מתחיל", ולא ידעתי מה.
אבל זה הכול יותר מזה. השנה הזאת היא בכלל לא במשמעות של "הבלוג שלי חוגג שנה"..

עברה שנה מאז שהבנתי שאני מאוהב בו.

"אני מאוהב בחבר טוב שלי. אני חושב לפחות, כי אני לא בטוח בדיוק מהו הרגש הזה. אני חושב עליו כמעט כל הזמן, ושונא את עצמי בגלל זה... ולפעמים אני חושב אפילו שגם הוא הומו, למרות שעמוק בפנים אני יודע שלא."

(19.11.04)

ועברה שנה מאז הטיול השנתי לאילת, שהוא הצהיר שהוא אוהב את בן האדם שאני. טיול שאני אף פעם לא אשכח, שמשום מה הפך להיות זיכרון נורא עצוב.

"לא מזמן היה לי טיול שנתי לאילת לארבעה ימים. באחד הערבים, כשלקחו אותנו למסיבה במועדון כלשהו על שפת הים, אני ואותו חבר הלכנו הצידה, ממש קרוב למים, והתחלנו לדבר – על הכול... הוא אמר לי שאני מן ילד קטן כזה, ושהוא אוהב את זה, שזה חמוד. והוא אוהב גם את התמימות שלי. אני לא בטוח אם זו מחמאה בכלל, אבל זה הרגיש לי כל כך נעים, והחיוך גדל אפילו יותר."

(19.11.04)

וגם עברה שנה מאז שהבנתי לחלוטין שהוא סטרייט..
אני מניח שקיבלתי את התשובות שלי. בדרך הכי גסה, הכי פוגעת והכי משפילה, כשכלל לא הייתי מוכן... הוא אמר שהוא הומופוב. שאלתי למה. הוא אמר 'מפחיד להיות לידם. כשאתה מדבר איתם, הם תמיד חושבים על לתקוע אותך מאחורה'...וזה לא פייר, כי אני לא כזה, אבל זה באמת כבר לא משנה כעת.."

(22.11.04)

וכן, גם עברה שנה מאז שהתמוטטתי לחלוטין

"אני מוצא עצמי עומד לפני שוקת שבורה, חסר אונים. כבר כלום לא חשוב. אין שום עקרונות בעולם. ואם היו, הם כבר לא חשובים כעת..  הכול מתפרק סביבי. חדור חימה התלהמתי על העננים, אך על מה אני כועס בעצם? .. אין קרניים, אין קסמים ואפילו אין מזל. ושום אביר לא יבוא אלי, כי אני לא איזה דמות מזורגגת מסיפורי ילדים, ומי שאני מתאהב בו לא ירוץ לעברי, כי זה לא פועל ככה. זה אני, זה רק אני, בלי שום דבר מסביב.
אני לבד, והעננים רימו אותי, או שבעצם רימיתי את עצמי.. האגדה שלי התפרקה, אם אי פעם הייתה אחת כזו."

(30.11.04)

אני קורא דברים ישנים שכתבתי, ואני לא מאמין כמה הרבה אותו הדבר, וכמה הרבה השתנה.

מאידך, בשנה הזאת גם הספקתי איכשהו ובמידה מסוימת, להתגבר, למרות שלא התבגרתי מספיק.

הבנתי שאני לא יכול לכעוס עליו. לא מזמן היו לי את כל הסיבות, אך לא יכולתי. למדתי לקבל את זה, אני תמיד אוהב אותו.. אבל הפעם אני לא מאוהב בו.

אני מרגיש די משוחרר, ועכשיו אני באמת מאמין שכן אפשר לצאת ממצב כזה.

(למרות החוזק שאני מציג כאן, אני עדיין אותו ילד שקשה לו עם הנטייה הזאת. אבל גם אם אני כן אצא כזה, אני אוכיח אולי שכן אפשר, ושאני באמת לא לבד, מה שאני-לפני-שנה האמין, כי לא ממש חשבתי שיש עוד כמוני.)

לא מזמן הוא ניסה לסדר לי מישהי. אמרתי לו שהיא לא הטעם שלי.

אין לו מושג עד כמה.

אני חושב שאני סוגר כאן איזשהו פרק בחיים שלי.

אין לי כוח לעשות הגהה, כי זה פתאום משעמם אותי לקרוא את הכול.