הגעתי לקורס החובשים בצריפין, וזה היה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי.

ובאמת כך היה.
כשהגעתי לשם, הבנתי שזה קורס חובשים קרביים. הבנתי גם שאני חוזר לביסנ"מ מיד אחרי הקורס.
התחושה שרימו אותי הייתה חזקה מדי, וכמה דמעות שירדו לי. אמרתי שאני לא נשאר שם, שאין סיכוי.

המפקד פתאום התקשר אלי לפלאפון, נשמע הכי כועס שהוא יכול להיות. הוא צעק עלי, והבהיר שוב חד משמעית- או שאני נשאר בקורס, או שהוא מחזיר אותי לביסנ"מ באותו הרגע. הוא גם צעק, שעשו בשבילי כל כך הרבה בשביל המעבר, וכמה שאני כפוי טובה.

נשארתי.
אני לא יודע מאיפה היה לי הכוח.

המקום הזה היה לא פחות גרוע מביסנ"מ.

כל הזמן חשבתי למה זה צריך להיות ככה. אני לא לוחם.
הייתי אמור להתגייס לממר"מ. היה לי גם חלום אחר להגיע לקצין העיר.


אחרי חודש וחצי בערך שהייתי שם, שיחה עם חבר די סיכמה את העניין.
אמרתי לו שאני לא נשאר כאן יותר. הוא צחק עלי.
"לקצין העיר? נו ברצינות, זה רק עם פרוטקציות."

הייתי די מפוחד, בדיעבד. כל צעד שעשיתי, הייתי זקוק למיליון שיחות בטלפון, במיוחד לאבא שלי.
אבא שלי.
הייתי חייב כל כמה דקות לשמוע אותו אומר שאני צריך לעשות רק מה שגורם לי להרגיש טוב.

ביקשתי קב"ן.
בפגישה הראשונה איתו, פתחתי במילים האלו ממש -
אני לא חולה נפש. ושלא תנסה להפוך אותי לאחד כזה על הדף.

אחרי כמה פגישות, הוא הבין עד כמה המסגרת לא מתאימה לי, והחלטנו על הורדת פרופיל.
הוא הבטיח לי שלא יהיה כתוב שזה נפשי, ואמר שבכל מקרה אני אעלה בחזרה את הפרופיל כשנה לפני השחרור, וכך זה לא יפגע בדבר באזרחות.

אתם לא מתארים כמה הוא עזר לי,
וכמה תמכו בי מהבית,
וכמה שמחתי.

אז כן,

ככה הפרופיל שלי ירד.
וככה חזרתי לבקו"ם.
וככה נפטרתי מהמדים של חיל האוויר למדי זית,
וככה עזבתי את החיל שגרם לי להרגיש כל כך רע,
לטובת התחלה חדשה.

וככה הגעתי בשנית לקצין מיון,
והתעקשתי שאני רוצה להיות בקצין העיר.


וככה היום אני מגשים את החלום שהיה לי מזמן.



וככה
למדתי,
שאפשר להשיג הכול אם באמת רוצים.

 

אפילוג -
במבט לאחור,
בחיים לא הייתי מוותר על ביסנ"מ. לא על כל החוויות שעברתי,
לא על לישון באוהל במדבר בקור של דצמבר,
ולא על שיעורי ההסוואה באמצע הלילה.
ואני עדיין מתגעגע לאנשים המופלאים שהכרתי..

אני מצטער שאני נעלם.
חשבתי אפילו לסגור מתישהו, כי כלום לא אותו הדבר.
אבל אני כאן. אוהב הרבה.
ומתגעגע.

זה רק אני.

(דניאל סלומון - עדיף)

(עברי לידר - אישה לוויתן)