עכשיו זה הוא שמאוהב בי.

קצת אחרת, כמובן. כמו שסטרייט אוהב.

אני מרגיש את זה.

וזה אירוני

    אבל הפרק הזה מאחורי.

ואני –

אני חושש שמתחיל סיפור חדש,

בדיוק כמו הראשון.

אני לא מאמין.

אני בכלל סטרייט.. מה אני עושה?!

אלוהים ישמור כמה אפשר להיות דפוק.

והנה כל הבלוג הזה – מההתחלה.

אין לי זמן לזה.

שימות.