אז שוב אני כאן.
קצת קשה לכתוב על מה שחדש, אחרי שהפסקתי כל כך הרבה זמן.

~~
שבוע שעבר הייתה לי יומולדת, העשרה האחרון שלי. לא היה הרבה מה לעשות מחוץ למקלט, אבל היה לי מאוד כיף.
בצבא הכול מצוין. קרו קצת דברים, אבל אני לא ארחיב עליהם. אני ממש אוהב את האנשים שאיתי. אנחנו הכי מתאימים ביחד. בדברים הקשים אנחנו קבוצה אחת ענקית, את הדברים הטובים אנחנו מייצרים בעצמנו.

הבילבול שהיה לי – תופס הרבה פחות מקום לאחרונה. פעם כתבתי שהחיים שלנו תלויים בבחירות ובבריחות שאנחנו קובעים לעצמנו, שאני יכול לברוח לחיים חדשים ולבחור לאהוב גברים, אבל אני יכול גם לבחור בחיים האלו ולברוח לאהוב נשים. אני רוצה לסייג את זה. זה לא משנה לאן אני אברח, בעצם. הכול יעבור ויתעצב מעצמו.

אני כותב, אבל בעצם לא כותב כלום. זה ייקח זמן.

~~~
העולם הוא לא כמו שמציירים אותו, חתיכות קרטון עבות עם עיגולים ירוקים במרכז.
אתה קם בבוקר לשתות כוס חלב, מנסה להסתכל על הזריחה,
מתלבש והולך לאן שאתה צריך ללכת,
אז חוזר ומתיישב מול הטלוויזיה,
נכנס למקלחת, מציע את המיטה, מכוון מהר את השעון,
שם את הראש על הכרית.

ולדעת שהכל יהיה בסדר.

זה רק אני.