זה מוזר כל כך..
הכרתי אותה.. אבל לא מספיק.
דיברתי איתה, הקשבתי לה, לפחות עד שהמחלה המטומטמת הזאת הגיעה.
מחלה דמוית אלצהיימר..
ואז, שהמחלה התחילה להידרדר, ולשכוח לאט לאט ובהדרגה הכל, העבירו אותה לבית חולים.
התחילה לשכוח הכל: שמות, מקומות, זכרונות, הכל.
לא יאומן איך הצ'רנוביל הזה דפק לאנשים את המוח, ובין האנשים האילו נמצאת סבתא שלי ז"ל, אחות של סבא.
 היא הייתה נורא חולה, היא כבר הפסיקה לדבר, ורק שכבה במיטה, רגליים חלשות..
נראה לי שאיפשהוא בתת מודע שלה היא בכל זאת הבינה שהיא חולה.
המוות הזה, פשוט גאל אותה מייסוריה-פשוט ככה!
אני באמת מקווה שמה שכל האנשים אומרים, הוא באמת נכון וששם למעלה..הרבה יותר טוב מיפה למטה..
לפחות אמא שלי זכתה לראות אותה אתמול פעם אחרונה..
היא ודוד שלי היו מבקרים אותה, בעיקר אמא שלי, מידי יום, או לפחות אם לא כל יום אז כמה פעמים בשבוע..
וזה הכי כואב, שאמא שלי שדאגה לה הכי הרבה בעולם, אותה היא לא זכרה כלל, לא שם, לא מראה, לא זיכרון.

לפני כחודש וחצי נפטר גם סבא של בת דודה שלי ז"ל ואז הייתה גם הפעם הראשונה שהייתי בהלוויה.
אני לא מאמינה שהכל חוזר על עצמו עכשיו.

יהי זכרם ברוך.
היא תהיה חסרה לי, אני לא מאמינה.

המוות המסתורי הזה, פשוט משגע..
בשנים האחרונות, בכלל התחלתי לחשוב לעומק על החיים, ולפעמים נראה לי שרק אני מבינה את עצמי, שזה מסובך מידי לאחרים.
לאן הולכים אחרי שמתים? איך ההרגשה? זה כואב? מה קורה אחר כך?
אם אתה בן אדם עכשיו.. מה אתה תהיה אחר כך?
כלומר.. סבבה, אני מתה-אבל מה עושים עכשיו? אני אשכח שהייתי יוליה?
זה ממש מוזר..
אני לא יודעת אפילו איך לנסח את עצמי מספיק ברור..
יש לי שאלות שקשה לי להיזכר בהם פתאום, רק אם אני אכנס לנושא הזה חזק, רק אז! אני אזכר..
אבל אם שכחתי, כנראה שזה סתם בילבולי מוח עכשיו

השאלות האלה משגעות אותי!!
אנחנו פשוט מן חלקיק קטן בעולם עצום, שהוא יתקדם גם אחרי שנמות ואלוהים יודע איפה נהיה אחר כך

אתם לא תוהים בסוג של שאלות כאלה מידי פעם?

זה ממש מוזר, התובנות