והנה שוב יוצאים לדרך קוראי היקרים (סיגי, המשפחה, ועוד מספר אנשים שאני משלמת להם). הפעם יצאנו הילדים ואני לכבוש את "אושן פארק"- ocean park
הצטיידתי בתיק עם נשנושים, סנדוויצים, מיים וקדימה הפועל...
מזג האויר היה מבטיח כהרגלו, מעונן חלקית וממטרים.בתיק הייתה מטריה קטנה, ובלב האימרה הישראלית יהיה בסדר-אנחנו לא עשויים מסוכר, כאשר יצאנו החוצה וראיתי את העננים השחורים, הבנתי שהייתי צריכה להצטייד בקצת יותר מזה 
עלינו על ה"שאתל באס" או במילים אחרות המיניבוס החינמי של הבנין. ירדנו בתחנת הרכבת אדמירלטי ולקחנו את אוטובוס 629 . נועה התרגשה כי זה היה אוטובוס קומותיים, אני התרגשתי כי לא חיכינו הרבה זמן , ושילמנו 7 ש"ח לשלושתינו במקום 45 ש"ח למונית. טל התרגש כי הבטריה של האי פון עדיין החזיקה מעמד והוא המשיך לשבור שיאים. כל אחד והריגושים שלו....
הגענו , שערי הפארק היו סגורים עדיין, זה ממש החזיר אותי לסבוב הראשון בהונג קונג , אני זוכרת את עצמי עם העגלה וטל בן השלוש בתוכה מוכנה להסתער על הפארק עם פתיחת השערים, יודעת בדיוק איך להספיק להגיע לכל האטרקציות לפני התורים הארוכים של יום ראשון. זה לא יאומן איך תקתקתי את הפארק הזה בזמנו....
את חלומותי גדעה בדיקה ביטחונית. בישראל מחפשים פצצות ופה מצאו בתיק שלי את החלות של ה jcc השומר מדווח לחברו על הממצאים והלה מסביר באנגלית עילגת שאין מכניסים אוכל לפארק, הדם שלי עולה לראש תוך שניות, תצטרכו להרוג אותי ואני לא זורקת את החלות האלה!! ישר אני מסבירה בטונים גבוהים ותקיפים (איתן היה מגדיר אותם כתוקפניים, משהו..) שהילדים לא אוכלים את האוכל שנמכר בפנים, (תמנונים מטוגנים ממש לא אהובים עלינו - אני לא צוחקת זה אמיתי, נכון שיש גם מק דונלד, וציפס ועוף, אבל זה לא רלוונטי עכשיו
) אתה רוצה שהילדים ישארו רעבים? אה.. אומר השומר ומסתכל על נועה . זה אוכל לתינוקות ? כן!! אני עונה בלי להניד עפעף, אז אם ככה, זה מותר. יופי אני מחייכת שוב, שמחה שהוא מצא סולם ואני עזרתי לו לרדת. שיתוף פעולה סיני - ישראלי. (אני פשוט חייבת לשלוח קורות חיים לביבי, הוא בטוח הכעיס את הסינים וצריך מישהו שיגשר).
חדל שטויות רבותי הגענו לתח'לס 
.. לרגלינו השתרע פארק ענקי 870.000 מ"ר ליתר דיוק . פרוש על שני הרים ומחובר על ידי מספר כלי תחבורה: רכבל שאורכו 1.5 ק"מ המשקיף על נוף יפיפיה של חופי הים הדרומיים של הונג קונג, רכבת שעוברת במנהרה שאורכה 1.3 ק"מ ותוך ארבע דקות אתה בצד השני. (אגב, יכולה לקחת 5000 איש בשעה). ואפשר פשוט להגיע באוטובוס לצד השני. אנחנו בחרנו , ברכבל.נחתנו וצעדנו במרץ למופע המרהיב של המדוזות, האקוריום עצמו חשוך חצים זוהרים מדריכם אותנו, אקוריומים מעוגלים , תצוגה מדהימה של יותר מ1000 מדוזות בגדלים שונים , הילדים ואני רקדנו בהנאה עם המדוזות לשמע מוזיקה קלאסית ואורות צבעוניים מתחלפים בהתאם לגלי המוזיקה. ,משם המשכנו לאקוריום של הכרישים, היה חביב, כשנכנסים יש כמו מנהרה עם תקרה שקופה, אנחנו עומדים על המסוע והכרישים שוחים מעלינו , מי רוצה דגדוג בבטן?
משם למתקני הלונה פארק של הגדולים, נועה מנפנת לשלום ואני טל מתעופפים לנו בנדנדות המסתובבות, רגע אין מנוח, אני מעמיסה את נועה על הכתפיים, חכו לנו דולפינים אנחנו מגיעים. להקה אנרגטית מכסיקנית מנגנת עד לתחילת המופע מכניסה את נועה לאקסטזה מחיאות כפיים סוערות. שני כלבי הים פתחו את המופע ואנחנו ישבנו כל כך קרוב שכמעט נגענו להם באף. הדולפינים לא איחרו לבוא, המופע הראשון של הבוקר, החבר'ה בשיאם: היפוכים, קפיצות ביחידים ובקבוצות של ארבע, מין הדולפינים הללו ידוע בשם דולפינים בעלי אף הבקבוק, חכמים במיוחד, מתקשרים בינהם בקולות וצקצוקים , ומתקשרים גם עם בני האדם. (דוגמא לתקשורת נהדרת כזו היתה במהלך המופע, המאלף קרא לדולפין להגיע והוא לא בא, נראה לי שלדולפין המסויים הזה קוראים טל 
). חצי שעה של מנוחה , נגמר המופע ואנחנו אל יעדנו הבא. חזרנו לרכבל לצד בו נכנסנו, שם אנחנו מתאחדים עם חברים ונועה מאושרת בשנית, לאחר משברון קטן. (הפופ קורן הגיע באיחור ).
אנחנו ממשיכם לבקר פנדה מתוק ושמנמן שמכרסם בהנאה במבוק ולא מבין מה כל המהומה סביבו, משם לאקוריום מעוצב ובו אוסף מרהיב של דגי זהב .(אפילו לדגים השחורים שלך , אבא , היה מקום של כבוד שם) ואז לעבר מופע של ציפורים, הגשם תפס אותנו בדרך, כמו שהובטח ירד ממטר וברח, ומופע הציפורים התחיל תוכים צבעוניים, ינשוף, עיט, ועוד כל מיני ציפורים שאיני יודעת את שמותיהם עופפו מעל ראשינו בהנאה מרובה. משם לגן השעשועים, מתקנים חביבים לקטנטנים, מגלשות, קרוסלת סוסים, רכבת, גלגל ענק מוקטן. שתינו, אכלנו קינחנו וקינחנו שוב, והשעה ארבע אחר צהריים ואנחנו עייפים ומזיעים והעננים נראים מאיימים יותר ממקודם....
נשברנו (כלומר אני נשברתי , טל כבר התחנן שנחזור, הגעגועים לסוני פלשטיין הלכו וגברו, גם החברים נראו מעולפים משהו..)
הביתה! בדרך עברנו על פני הופעת ליצנים ולא עצרנו, והמזרקות המרקדות רקדו לפנינו ולחשו לנו שבערב, הן הופכות למסך ודרקון ענקי מספר סיפור, ולא עצרנו וחלפנו על פני האקוריום בן 4 הקומות עם יותר מ- 5000 דגים ולא עצרנו
פשוט צריך להשאיר משהו לפעם הבאה, כי ברוב חוכמתינו עשינו מנוי שנתי ,כמו אהבלים, אז כניראה נצטרך לחזור ולעשות את התענוג שוב.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: