תל אביב - הונג קונג

אני בטייץ גופיית ספורט וכובע ובקבוק מיים ואני יוצאת לעבר אימון הבוקר שלי.

אם עד עכשיו רצתי ברחובות יבנה, עכשיו אני רצה בסטייל . מאחורי הבנין שלי יש הר קטן ועלי לטפס אותו כדי להגיע למסלול הריצה.

 וכמו שאתם רואים בשלט, תוך שלושים דקות אני שם.  קטן עליי אני אומרת , אני אעשה את זה בפחות זמן, יאללה קדימה לדרך, אני אראה להם מה זה!

כמובן, שהמוטיבציה שלי ירדה לרצפה, כי בן רגע העלייה נעשתה כל כך תלולה שהיה לי ספק אם בכלל 30 דקות זה זמן ראלי , כניראה ייקח לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי. מי מתזמן את השבילים האלה? רצי מארתון?

תאמינו או לא, עם קצת מוזיקה ישראלית, נשיפות ונשימות, מתובלות בקצת קללות אוטוטו אני שם!! השלטים האלה משהו! ועוד לפי הזמנים קטנת אמונה שכמותי.

הגעתי לפסגה, לשיא. שלום לכולם . המון אנשים ונשים רצים בהונג קונג . מדהים גם באיזו מהירות מתמלאות הרשימות לכל המירוצים שנערכים כאן. למארתון שנערך בפברואר  ההרשמה הסתיימה ,אני אישית , נרשמתי לשני מירוצים אחרים לא לדאוג! יש כבר הרבה אנשים כאן למעלה. חלקם אגב סתם תיירים שמפריעים למתיחות שאני עושה לפני שאני מתחילה בריצה במסלול הבוקר המעגלי.

למי שיש ספק שאני לא במקום הנכון, ויש לי אכן מצבים קשים בניווט אבל הפעם גם כישרונית כמוני לא הצליחה לטעות. אולי זה קשור לעובדה שהיה רק שביל אחד ומשני צידיו  עצים . אולי?  אז הנה השלט, גם בסינית למומחים מביניכם (שאול?).


אז מתחילים , אחרי המתיחות לרוץ ואו איזה מסלול!!

וגם זורמים כאן מים, מקסים, אין ספק שזה תורם פלאים לאיכות הריצה, כל האנרגיות הטובות האלה..

משתדלת לצלם לכם את התמונות תוך כדי ריצה, שלא תחשבו שאני נחה אני רצה במקום ונפעמת, טוב לא בדיוק ,מסדרת נשימה יותר נכון.

באמת מקסים, אבל המסלול הזה נגמר מתי שהוא?

לא נראה לי , אני חושבת שעבדו עליי , כי אני לא רואה את הסוף. רק את הטבע המדהים הזה ובאמת התרשמתי אני לא סתם אומרת , אבל אני ממש אתרשם אם יש גם סוף למסלול

תודה לאל , אני חיה בקושי נושמת, אבל סיימתי בהצלחה!

היום אני מצליחה לעשות כבר שתי הקפות . אורך המסלול כמעט 3 ק"מ אבל יש בו חלק עם עלייה  קטנה.


אני מתחילה את המסלול מלמעלה, יש כאלה שנאלצים לעמוד בתור ארוך ולזכות בנסיעה בטראם של הפיק מנקודת ההתחלה.

אספתי במיוחד בשבילכם..

בכל תחנת רכבת MTR

מכונית ספרייה המומוקמת ליד בית ספר התיכון שבו אני מלמדת . ב"שווי קיי ואן"


כמעט התבלבלנו כשיצאנו עם הקניות מהסופר"גרייט" שממוקם בקניון פסיפיק פלייס.


קפה בסנטרל, אני מזמינה!!

התמונה צולמה בשוק הפרחים בקאוולון סייד.

התמונה צולמה בקניון "פספיק פלייס" בהונג קונג

פועלות אמיתיות במרכז העיר בהונג קונג.




התמונה לקוחה מפארק "שאתין" בניו טרטוריס!


מקווה שנהניתם

קדימה הולכים! נועה מתייצבת במיידי. את טל נאלצים לגרור מהחדר. התיק על הגב , האלתוש מרוח מבעוד מועד. ואנחנו יוצאים בהליכה לעבר גן חיות קטנטן ונחמד  קרוב לבית.

כמו לכל פארק בהונג קונג , גם לפארק הזה יש מספר כניסות, ולמרבה מזלנו אנחנו יורדים במורד ההר מהבנין שלנו, ישר לעבר הכניסה העליונה של הגן הבוטני והזואולוגי, מרחוב אלבני לייתר דיוק. היישר אל הכלוב של הציטה.

הפארק הזה ממוקם על צלע ההר. כך שקצה הגבוה שלו מגיע לכ-100 מטר מעל פני הים, בעוד שהקצה הנמוך ל -62  מטר מעל פני הים. הוא כמובן חצוי ובין שני החלקים מחבר מעבר תת קרקעי קצר.אנחנו הגענו כאמור אל החלק המזרחי,   והכלוב של הציטה היה ריק , גם בזמנו, בסבוב הראשון היה מאוד קשה לראות אותה תמיד רבצה לב אי שם בסוף הכלוב. לתעלומה זו נשוב בהמשך.

פיצינו את עצמנו בגן השעשועים הנחמד ואחר כך הלכנו לטייל בין כלובי הציפורים הרבים. יש בגן זה 400 ציפורים. הכלובים אמנם רחבי ידיים ורואים שמטפלים היטב בהם, אך הרשתות מאוד צפופות  והמרחק בינך לבין הכלוב הוא רב כך שהענין לא כל כך ידידותי.  לשמחתינו הטיול נעשה בירידה, חלפנו על פני "משתלה"  עם כל מיני צמחים מיוחדים והגענו לחלק מישור בו היתה מזרקה יפה, והקיוסק שלנו  עדיין עמד  על תילו, זמן הארטיקים והמנוחה לפני המעבר לחלק השני.

חצינו את המעבר והגענו לצד המערבי. נכנסנו למוזאון קטנטן להתקרר מהחום. לא תאמינו את מי מצאנו . נכון!!! מצאנו את הציטה ,ראש אל ראש , מפוחלצת אמנם אבל נראית שגעון.

וזה סיפורה, קודם כל קוראים לה "סיו פה" והיא יגואר. בוא נעמיד דברים על דיוקם. היא מתה בשנת 2008. היא הובאה להונג קונג בשנת 1987בגיל שנתיים מגן החיות שבברלין (מזכיר סיפור מוכר אצל מישהו), והיו לה שני צאצאים.