תל אביב - הונג קונג

השעה: 22:30 הסללורי מזמזם: "אם את בבית תתקשרי אלי !!" למען האמת רק עכשיו נכנסתי  הביתה מקורס מחשבים, מבואסת לגמרי. אני מתקשרת, חברתי עונה את מול המחשב? יופי! תכנסי לאתר הזה! תבחרי את האירוע הזה! .. אבל רגע , רגע מזה בכלל, מירוץ 50 ק"מ , נראה לך?! אה.. רק 25 ק"מ באמת נשמע ממש הרבה יותר טוב...מתי? בשבת ? אבל היום יום חמישי! מה זה מרוץ  בהפתעה , טוב, טוב, אני נרשמת, נו יהיה בסדר כמו שאומרים....

המסלול: Peak to Wang Nai Chung Gap בטח אומר לכם הרבה..גם לי זה לא אמר

יום לפני יורדים לסנטרל לאסוף את המספר, החולצה והצמיד האלקטרוני . נכנסים לבנין עולים קומה ונעמדים בשקט מופתי בתור ארוך...קיבלתי  מספר מעולה ,אני 153 מספר של מנצחים....

יום המרוץ השעה שש וחצי בבוקר, אני מאוד מתרגשת 470 האצנים מתאספים בפיק, ונערכים למרוץ, מתיחות, שירותים, ענידת הצמיד...



ואני כמובן לא שוכחת לרגע לתעד כל שנייה, כי אין לי מעודדים ואין שום עדים אז הנה ההוכחות לפניכם אני וחברתי , דבורה, שניצלה את קהות חושי לקראת חצות וגרמה לי להרשם למרוץ. מתה עליה...

רגע לפני הזינוק.. ברגע שיצאנו כולנו  התחלנו לרוץ במסלול צר מאוד שהתחיל כעלייה, לי בשעות הבוקר , די קשה לרוץ לוקח לי די זמן עד שאני מתחממת, כך שכבר בשלב הזה חברתי למרוץ נעלמה וכולם עוקפים אותי ועוקפים אותי..

המסלול יפיפיה כמו שיעידו התמונות בהמשך, את חלקו רצים, חלקו עולים, או יורדים ובחלקו מתפללים שכבר ייגמר..

כמו שאתם אף על פי שהרבה עקפו אותי ,  נשארו עוד אנשים מאחור, יורדים במדרגות

ויורדים...

וכידוע בסוף כל ירידה יש גם עליה...ופה יש המון כאלה!

וגם כמה מישורים ..ברור שאני לא הולכת כמו הנחנח הזה, אני רק מצלמת ופותחת בספרינט... סתם אני כבר לא זוכרת בטח ריצה קלה..

מטפסים

נהנים מהנוף

ואו אין כבר כוח

אני נראת בדיוק כמותן  מיוסרת וכואבת

ויש גם מיים כאן ..נהדר ממש טיול שנתי מבית ספר

ככה אגב, סימנו את המסלול , חתיכת הנייר על העמוד

ועל הכביש סימון חץ בגיר, היו כמה מוקדים שגם אנשים עמדו וכוונו את האצנים.

עוד כמה עליות בדרך

אני מבסוטה.. קטן עלי ..רק עוד ...רק אלוהים יודע כמה קילומטרים נשארו.

לי למען האמת לא היה מושג , חלק מהאצנים מכירים את הדרך אז השלטים עוזרים להם לאמוד את המרחק. אני ידעתי שעברתי את נקודת האמצע כאשר חילקו מיים. ומהרגע הזה לא היה לי מושג



שוב מטפסים... זו  הייתה אחת העליות הקטנות . למעשה הייתה עלייה אחת לקראת סוף המסלול שאפילו לא צלמתי, כי את עצמי היה לי קשה לסחוב אז מצלמה..  בקושי נשמתי, העליות האלה הכי הורסות אותי כל הגוף שלי נתפס והסתכלתי לשמיים אולי במקרה 669 עושים פה איזה תרגיל ויבואו להציל אותי. באין מושיע איך שהוא המשכתי והעלייה נגמרה, הגעתי למישור. הראש שלי חשב שכדאי עכשיו לרוץ, הגוף המאובן שלי חשב אחרת, לפתע גבר אחד עוקף אותי ואומר שנותרו רק 2 קלומטרים ומסיימים אז כבר התחלתי להאיץ כולי מחייכת ....

שואפים את הנוף ואת האויר

את חברתי דבורה מצאתי בקלומטר האחרון, מסתבר כמו שאתם רואים , היא הספיקה ליפול, להתמודד עם ברך פצועה ועדיין להוביל עליי בגדול, לא נורא אני אראה לה במרוץ הבא...אני חושבת..אני מקווה ..תנו לי לחשוב על זה שוב. לא , לא מתחייבת ..

כשהגענו לסוף היה נחמד סתם אנשים עמדו ומחאו כפיים , העברנו את הצמיד וגילינו שסיימנו את המסלול תוך שלוש שעות ושלושים ושלוש דקות. מסתבר שאני מקום 125 בכללי ובקטגוריה שלי   30-39  נשים אני מקום 16.

האשה הראשונה הגיעה  בתוך  שעתיים ועשרים דקות הגבר הראשון הגיע תוך שעה וחמישים. לעומתינו אסור לשכוח שהיה גם מקצה של 50 ק"מ והמקום הראשון הגיע תוך ארבע שעות ושבע דקות.  

יאללה למרוץ הבא..